אוויר אחר

אני מרגישה שאוויר אחר ניכנס לתוכי אוויר שממלא את הגוף בכדוריות של אופטימיות, סקרנות ויצירתיות. זו תחושה משונה. הרבה זמן לא הרגשתי טוב כל כך לאורך זמן (שבוע שלם!). אני נהנת מהלימודים, מהאווירה, מהשינוי (לא מאמינה שאני אומרת את זה. אני?? נהנת משינוי??) החדר החדש, האנשים החדשים, ההזדמנות להיות קצת אחרת... כל אלה כל כך מרחיבים לי את מרחב הנשימה. מגלה חלקים שלא ידעתי או שלא זכרתי שקיימים אצלי ואני נהנת מהתגלייות האלה. המוח נהנה מהמידע החדש שנכנס לתוכו ואני נחה קצת מהחפירות העצמיות ומכאבי הגדילה (היא טסה שוב לחו"ל, אז זה מסתדר...). בשבוע שעבר היא אמרה לי שלמרות שפסיכולוגים לא מחפשים סיפוקים ונחת- היא מאוד מסופקת מהתהליך שלנו. ושהיא יודעת שעוד יהיה קשה (נו טוב, מישהו צריך להכניס קצת מהמציאות לחדר, לא?), אבל שהכוחות שלי והאינטואציות שלי יעזרו לי (מה רע בקצת סוגסטיות?). אני יודעת שיש לי עוד דברים להתמודד איתם, ולא יודעת איך לעשות את זה בטיפול בלי לאבד את הטוב ואם זה שווה בכלל (זה מתחבר לי לאחת ההודעות שקראתי כאן מקודם על מחיר השינוי- זה נושא מעניין לדיון). אני מפחדת להגיד את זה בקול, אבל נראה לי שעכשיו פשוט טוב לי.

רשת, כמה מורגש, מכל מילה שלך, האוויר האחר שהצלחת להכניס לחיים שלך. אפילו הנסיעה שלה לחו"ל, נכנסת לך לרשימת הדברים הטובים :-) זו לא היא, שמכניסה את המציאות לחדר. מה שקורה לך, גם אם קשה לך להאמין שזה אכן קורה *לך*, זו מציאות. מסתבר שמציאות יכולה להיות גם טובה. שיימשך לך הטוב. מגיע לך. כיף לי לקרוא אותך ככה. יעלה

רשת יקרה, איזה כיף לקרוא אותך כזו! את נשמעת פעלתנית ומלאה, רגועה ורפוייה, סקרנית ומפוייסת בו זמנית. תענוג ממש... תודה שחלקת איתנו משהו מהסיפוק הזה. גם אני חשבתי כשקראתי אותך על ההודעה שעסקה במחיר השינוי. אני חושבת שמותר ליהנות מהטוב. הוא לא במקום "הרע", הוא לא "מוחק" את הכאב, והוא בהחלט אופציה מבורכת. מחזיקה אצבעות לשבוע הבא, אורנה