מצבים

דוקטור אורנה שלום, פעמים רבות אני מוצאת את עצמי נמצאת בסיטואציות שאני לא יודעת איך לעצור אותן. מרגישה חוסר שליטה והתנתקות מסוימת. אותן סיטואציות בדרך כלל בעלי אופי מיני קל. למשל, אתמול חיכיתי בתחנת האוטובוס כאשר ניגש אליי מישהו והתחיל לדבר איתי. בתחילה היה נחמד, עד שאמר לי אפשר ללחוש לך משהו באוזן ונשק לי - (ליקק את האוזן). מאוד הופתעתי מהסיטואציה. ממש לא ציפיתי לזה. (אולי אני לא יודעת לקרוא נכון אנשים?). בדרך כלל אני נשארת כמו קפואה ןלא מתנגדת , אבל הפעם אמרתי לו שהוא ממש הגזים, קמתי ולקחתי עצמי לספסל מרוחק.(הייתי ממש גאה בעצמי על כך). לאחר מספר דקות הוא התיישב שוב לידי, ביקש סליחה ואמר שהוא לא מבין על מה התעצבנתי. אמרתי לו שלי זה לא נראה בסדר לנשק מישהי שדיברת איתה מספר דקות בודדות. המשכנו לדבר על זה... בסדר לא בסדר, ושוב הוא התחיל לגעת וללטף... הפעם, כמו תמיד לא התנגדתי. למרות שממש לא רציתי בזה. אני נשבעת לך , אורנה שלא הרגשתי שום משיכה כלפיו ואין פה רצויי סמויי כן לשתף פעולה. פעמים רבות אני מוצאת את עצמי לא מסוגלת להגיד לא בשל התנתקות מסויימת מהמצב, דבר שעלול לסכן אותי (וכבר סיכן). למה זה קורה ואיך ניתן לעצור מצבים כאלו. איך אפשר להתעורר ממצב של ניתוק? סליחה על האורך ותודה

שלום נירית, את מעלה נושא חשוב שקשור בגבולות שלנו, ובאופן בו אנו מתקשרים אותם לסביבה. בעיקרון, ככל שהגבולות יהיו ברורים לך (ותביני יותר מה גורם לך לסגת מהם), כך יהיה קל יותר לעמוד עליהם ולהבהיר אותם גם לאחרים. בסיטואציה עם הבחור שתיארת, נשמע שלזמן מה היה ברור לך מה את רוצה, ואחר-כך נהיה קשה "להחזיק" את התובנה הזו, וויתרת... אני מאמינה שאם תרשי לעצמך להתבונן בדברים לעומק במרחב טיפולי, תוכלי לבדוק כל מיני כיוונים: יתכן למשל, שבהתנהגותך את משחזרת אירוע או תחושה מהעבר. יתכן שהסיטואציות האלה מספקות איזשהו צורך (שכרגע אינו לגמרי נגיש לך) להיות רצויה ואהובה (במיוחד ע"י גבר), ואני בטוחה שיעלו השערות נוספות. שמרי על עצמך, אורנה