איך עוזבים יורת בקלות

שלום , אני מרגישה די במבוי סתום היכן שאני נמאת מצד אחד קשה לי לעזוב את הטיפוךל ומצד שני אולי זה נכון לעוזב. קשה לי לעזוב אני די חיבבתי את הפסיכולגית שלי עד לרגעים המאכזבים ועדין למרות זה קשה לי לעזוב אותה ומצד שני אני מרגישה שזה לא שווה את הזמן (ואולי הכסף רק שאני לא משלמת) כל כך הרבה להשקיע בקשר בינינו ובמה שקרה ועל המרמור שלי קצת הטחת האשמות מדי פעם , החיים שלי ממשיכים וכמעט לא נוגעים בהם או אולי אני גם לא צריכה עזרה בהם.. הכל סיבי שעה שלא משקפת את חיי, ובכל זאת גם אם יגידו שהקשר חשוב לעסוק בו כי זה משקף את החיים בחוץ עדין זה מוגזם.. אז ההגיון אומר לעזוב אבל פשוט קשה לי לעזוב ואני לא יודעת איך לתפוס את הרגלים לעמוד עליהם ולומר יפה שלום בלי להתעצב או להרגיש כעס וכד'.. שאלתי ידיד איש מקצוע מה הוא אומר והוא אמר לי שעוזבים טיפול כשמרגישים שינוי רציני וזה לא המצב שאני נמצאת בו היום מצד אחד הוא צודק ומצד שני אני לא חושבת שבמקום שאני עכשיו אני ישיג איזשהו שינוי רציני... איך יוצאים מזה, ניכנסתי לזה בקלות ולצאת אני לא יודעת איך !(בלי הלרגיש רע)

שלום רחל, השאלה מתי לסיים טיפול היא שאלה רצינית ונכבדת, ולדעתי אם תעשי חיפוש קצר בפורום, תוכלי לראות דיונים די מרתקים בנושא. לא סיפרת כמה זמן את בטיפול, אבל חשוב שנזכור שמדובר בתהליך מתמשך, הכרוך לעיתים גם באכזבות, בקונפליקטים ובהתנגשויות. כאשר מתגברים על כל אלה, תיתכן פריצת דרך משמעותית. לפעמים מגיע מטופל לתחושת מיצוי, גם כאשר הושגו בטיפול הישגים משמעותיים. יהיו הסיבות אשר יהיו, ההחלטה להפסיק טיפול אינה פשוטה, וכמעט תמיד כרוכה בסוג של רגשות מעורבים כלפי המטפל. כאנשים בוגרים, עלינו להתמודד גם עם החלטות קשות, לפעול גם בתנאים פחות נוחים, ולהתמודד גם עם המחשבה שאנו עלולים לפגוע או להרגיש רע בעקבות פעולות שלנו. מאחלת לך החלטות נכונות וכוח לעמוד מאחוריהן. ליאת