ראיון עבודה

שלום, אז כך - יש לי נטיה לחוש מבוכה שמתטאית פיסית גם בהסמקה (גם בגלל עור רגיש מאוד ונטיה לאלרגיות) במסגרת עבודתי (שבה אני מועסקת מס' שנים) נפתחה לאחרונה אפשרויות קידום (למעמד קבוע) שדורשות הצגת מועמדות וראיונות. המשרה שלה הגשתי מועמדות פחות עצמאית מהמשרה הנוכחית והיא בעצם יותר מזכירותית מול ממונה ישיר. בראיון העבודה חשתי מבוכה מסוימת (שלוותה בהסמקה שכל כך אופיינית לי) ונשאלתי לגבי ביישנותי. בראיון הרגשתי נחקרת ושדוחקים בי מאוד.נשאלתי " האם מדובר בבישנות קיצונית מזאת של אנשים נורמטיביים?" וזו הפכה ממש לסוגייה. הרגשתי שהופכים את הנטייה שלי לרגישות לפגם ואני נשפטת על כך. גם כך קשה לי להשלים עם אותה רגישות. כעצ יש לי לבטים באם להסיר מועמדות. כנראה שאני לא אוכל לדעת איך זה יהיה לעבוד שם מבלי לנסות (באם אבחר), אבל הסיטואציה הזאת לא יוצרת בי התלהבות רבה למעבר. יכול להיות שלתחומי עיסוק שונים לגמרי הייתי מתאימה הרבה יותר, אך בחרתי במסלול מסוים ולצורך שמירה על רמת החיים הנוכחית והעצמאית (שוכרת דירה, לומדת..) עלי להמשיך באותו מסלול. מה דעתך? תודה יוליה

שלום יוליה, למרבה הצער, יש מראיינים שמוצאים די מהר את ה"בטן הרכה" שלנו, ולשם מכוונים את הראיון כולו, בין השאר מתוך סקרנות לראות איך אנחנו מתמודדים עם הלחץ והמבוכה. נדמה לי שיש טעם להפריד בין רגישות ונטייה להסמקה לבין מסירות לעבודה, רצינות ויעילות. בואי נקווה שגם המראיין שלך חושב כך, ונמתין. למה לך להסיר מועמדות? אם תתקבלי, הרי שקיבלו אותך *למרות* הרגישות שלך, ומתוך הרושם שיש לך מה להציע. אם לא, תוכלי להתנחם בכך שאת נשארת בתפקיד עצמאי יותר, ובעצם לא קרה כלום. לגבי העתיד, תוכלי לעבור הכנה או סימולציות של ראיונות תעסוקתיים (יש מכונים שעושים את זה), וללמוד להציג את עצמך באופן משכנע ואסרטיבי, למרות הלחיים הסמוקות. מבוכה בשעת ראיון היא דבר טבעי ו'חוקי', ולא כדאי לנפח זאת לממדים של אבן-נגף בקריירה שלך. ספרי לנו מה נגמר. בהצלחה ליאת