דחוף

לאורנה שלום. אם את זוכרת אותי מהעבר הלא מאד רחוק,אני שונאת לדבר על עצמי ,אבל אני יושבת על מצבורי ארועים וחויות שגרמו לי תופעות פיזיות כמו הקאות,שילשולים מיגרנות וכו.ואני כמעט שנה בטיפול,ובינתיםדיברתי רק על הפחד שלי מלדבר ועל אי מתן אמון.ואגב לדעתי היא מקצוענית חבל"ז,ופעם אחרונה סיפרתי לה אודות חויות ילדות שבהם אימי שהייתה הכל בשבילי שיקרה לא פעם בדברים מהותיים בלי להניד עפעף...וזה הדבר!!! שהרס אותי כמו ניתוץ האמונה בדבר שעד היום לא עירערתי אחריו,עד היום אני עדיין לא השלמתי עם זה.{והלעג הוא שהמוטו בחינוך היה לאמון וכנות..}ומלפני שבוע שדיברתי על כך לראשונה חזרתי ממוטטת,שכבתי שלושה ימים עם מיגרנות נוראיות והקאות בלי יכולת לטפל בילדתי או בבית,היום אני כבר חזרתי לעצמי אבל ראשי עדיין לא..ביקשתי הפוגה לשבוע והיא לא הסכימה ,מה אעשה,איך אחלץ מהענין.?

הילה יקרה, אני זוכרת את ההיסוס והזהירות בהם את מתנהלת בטיפול שלך, שומרת שהמגע יהיה מווסת. והנה היה מגע... וחזרת הביתה ממוטטת, ושכבת שלושה ימים עם מיגרנות והקאות, והתקשית לטפל באחרים... וזה כואב, ובו בזמן עשוי להוות הזדמנות חשובה. הזדמנות לא "להיחלץ" מהעניין, אלא לחיות ולחוות אותו במלואו, ולהבינו וללמוד ממנו. מחזיקה לך אצבעות, אורנה