לליאת( :

שלום,ליאת.המשך שבוע נעים ולילה טוב.תודה על השתתפותך בבחויה שלי,תגובתך חממה לי את הלב!במישקל אנחנו עולים(מקווה שאת החלק שלי בתהליך העליה סימתי)אוכלים-בוכים,שוב אוכלים ושוב בוכים.מדי פעם אני מצליחה להתחלף עם בעלי וקצת לשון.לגבי הלידה,הגעתי לפני יום כיפור עם ביטחון מלא שישלחו אותי הביתה(הרב אמר לנסוע כששמע על איך אני מרגישה).הרגשתי לחץ קצת ובחילה,התעצבנתי נורא אבל אם הרב אמר אין מה לעשות,אירגנתי את הילדים,שלחנו אותם לחברים ונסענו.לאפתעתי קיבלו אותי ישר לחדר לידה,תוך כידי חצי שעה התחילו צירים חזקים כל כמה דקות גם באפתעה,נורא ניבהלתי מהעוצמה ולא יכולתי לזוז.לפני זה חשבתי שאני הולכת ללדת ללא צירים הפעם.קיבלתי הרדמה אולי כחצי שעה אחרי שהתחילו הצרים,נרגעתי ונירדמתי עד שבאה המילדת ואמרה שהגיע זמן ללדת.לחצתי פעמיים ונולד בני.בעלי כבר הלך להתפלל "כל נידרי" ולכן ראה אותנו רק במחלקה אחרי תפילות ערב יום כיפור.טוב שנסענו לפני תחילת החג כי בכיפור עצמו היתי מחקה עד רגע אחרון כדי להית בטוחה שזה זה ולהזמין אמבולנס.תודה לקוב"ה שסידר את כל העיניינים בצורה כל כך חכמה.זהו,מקווה לשון קצת עד שהוא יתעורר...תקופה של עייפות,אושר,עצבים ושינויים...תינוק מביא ברכה לבית,כל הסדרים משתנים ומתחדשים.כל הרגשות,מחשבות והתרחשויות כל כך אמביוולנטיים...העיקר שמסיבות טובות ולטובה.:-))

חני יקרה, איזה סיפור חגיגי ! איזו דרך נהדרת לסיים את ימי התורנות שלי ! מקווה שלאט לאט העייפות תתחלף ברעננות ונמרצות. שהמשפחה שלכם תתארגן במהירות סביב התינוק החדש, וכל אחד יימצא את מקומו ואת ייעודו במשפחה ובכלל. כל הכבוד לרב שלך, שידע לראות את הנולד (יצא לי יפה, תודי!) בזמן, ושבזכותו לא נסעת לביה"ח בנוהל חירום. נצלי את רגעי השקט הנדירים למנוחה והתרגעות, ובואי לבקר כשיהיה לך זמן. נשמח לשמוע וללוות אותך גם בשמחות הבאות. ליל מנוחה ליאת