פיזור

היי אורנה/ליאת, מה שלומכן? :-) למרות שהפסיכולוגית שלי נפלאה, יש משהו שקצת מתסכל אותי בטיפול... וזה לא קשור אליה, אלא אליי... בד"כ אני מכינה לי נושאים שעליהם ארצה לדבר בפגישה ובד"כ אנחנו לא מגיעות לנושאים האלה... ויש דברים שאני נורא רוצה שהיא תדע או דברים שאני נורא רוצה לפתור או דברים שהם דחופים (ואז אני צריכה להחליט לבד)... בתחילת הפגישה יש תמיד את השקט הזה, אז אני מנסה לסלק אותו והיא משתפת פעולה :-) אבל אז אנחנו מתחילות להתפזר לכיוונים אחרים... יש לך עצות? תודה, רותם

שלום רותם, בדיוק בגלל בעיות כאלה המציאו את הנייר והעיפרון. נסי לרשום במהלך השבוע או לפני הפגישה את הדברים עליהם תרצי לדבר, ולהביא אל החדר את מה שכתבת. דרך אפשרית אחרת, היא להניח לשקט לבוא. השקט של תחילת טיפול הוא כמו 'דקת דומיה', המציינת כניסתו של מצב חדש, מצב של התבוננות מהורהרת פנימה, אל תוך עצמנו. מתוך השקט הזה, יעלו - יש להניח - התכנים המעסיקים אותך באמת. כמו שכבר נאמר כאן בעבר, יש דברים שאינם מגיחים החוצה, אלא כשיש שקט... נסי ותהני... בהצלחה ליאת

תודה ליאת, אני זוכרת מה אני רוצה לומר, אבל שם זה לא יוצא... ואני לא אביא לה לקרוא את הדברים. יש לי נסיון לא טוב עם זה (מטיפול קודם). אני שונאת את השקט! מביך לי מידיי... אורנה, אם יש לך מה להוסיף, אני אשמח תודה, רותם