איך להסביר לבני בן שנתיים וחצי שסבתו נפטרה?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

18/10/2006 | 17:50 | מאת: ליטל

שלום, איך אוכל להסביר לבני בן השנתיים ו 8 חודשים שסבתו נפטרה? אתמול חמתי נפטרה, ובמשך השבוע אקח את בני לבקר את אבא שלו שיושב שבעה בבית הוריו, כשבני יכנס איתי לבית ברור לי שהוא ישאל- איפה סבתא? איך אוכל להסביר לו את המצב בצורה הכי פשוטה שתהיה מובנת לו ולא תשאיר צלקות? הגננת הציעה להסביר לו ש-"סבתא עלתה לשמיים..." אז מה יקרה כשאני אשאל אותו כהרגלי- "כמה אמא אוהבת אותך?" והוא יענה "עד השמיים"? בקיצור, ההסבר הזה לא נראה לי רלוונטי. יש לך אולי הצעות אחרות?

18/10/2006 | 22:35 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום ליטל, אני משתתפת בצערכם על מותה של סבתא. את צודקת מאד כשאת אומרת ש"עלתה לשמים" אינו הסבר מניח את הדעת עבור ילד קטן. במקומך, הייתי אומרת בפשטות שסבתא מתה. איני יודעת ממה היא נפטרה ובת כמה היא הייתה, אבל אפשר לומר שהיא הייתה אישה מבוגרת, ולצרף הסבר קצר וענייני על סיבת מותה ("הייתה חולה ועכשיו כבר לא כואב לה" או "קיבלה התקף לב ומתה", וכד'). תוכלי להוסיף ולומר ש"כולנו נורא עצובים ואפילו בוכים, אבל אנחנו נתגבר כי אהבנו את סבתא ותמיד נזכור אותה. עכשיו, כשנלך לבית של סבתא, היא כבר לא תהיה שם". אם הוא ישאל איפה היא, תוכלי להשיב בקצרה "בבית הקברות". בגיל שנתיים וחצי, יש להניח שהסברים אלה יספיקו. נסי לא להכביר מידע מיותר, ולראות אם יהיו שאלות נוספות. בהתאם לשאלות תוכלי לראות מה מעסיק אותו ולהשיב בהתאם. ילדים בגיל זה הם מאד קונקרטיים, ודיבורים על עלייה לשמיים, גן עדן, או כל הסבר מופשט אחר אכן אינם אומרים להם הרבה. דווקא בגלל הקונקרטיות, תוכלי להישאר בתחום המנהגים, ולהסביר שהשבוע כל המשפחה יושבת יחד בבית של סבא וסבתא, שנעים להיות ביחד כשעצובים, שאולי אבא יהיה עצוב במיוחד כי סבתא הייתה אמא שלו, שאבא אולי יגדל זקן בחודש הקרוב כי זה מה שעושים כשעצוב לנו על מישהו אהוב שמת, שאבא אולי יחבוש כיפה (אם אינו עושה כך בדר"כ) ויתפלל, וכיוצא באלה הסברים לסוגיות שוודאי יעניינו אותו יותר מגורל נשמתה של סבתא. תוכלי להציע לו לצייר ציור לאבא (או לסבא, או לשניהם) כדי לעודד אותו. כאשר אנו נוקטים בדרך זו, הילד מרגיש שותף לחוויה משפחתית משמעותית, ואינו מרגיש שמשהו אפל ונורא מתרחש מאחורי גבו. אם יהיו לך שאלות נוספות במהלך השבוע, את מוזמנת לפנות שוב. מאחלת לכולכם הרבה בריאות, ושלא תדעו עוד צער. ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית