חרדות

שלום ליאת, אשמח אם תשיבי לשאלתי: אני בתחילת הריון ומלאת חרדות!..(תחום חדש לי לחלוטין..), מרגע שנודע לי כי אני בהריון אני בלחץ שמא המדפסת שאליה אני צמודה (תרתי משמע) בעבודתי ושפועלת ללא הפסק עלולה להזיק לעובר. מעולם קודם לא חייתי בפחד כלשהו..ועתה אני ממש חוששת ומוצאת את עצמי חושבת על העינין כל הזמן (עד כדי מחשבות על עזיבה..), ניסיתי למצוא חומר על כך כדי שאירגע אך לא מצאתי ובינתיים אני חשה שזה מעין מחשבה טורדנית שאינה מרפה.אציין כי אני בחורה ללא כל עבר של בעיות נפשיות או חרדות..ועתה אני מוצאת שאני מתנהגת בפסיכיות מוחלטת..-מה עושים? איך יוצאים מזה..? במקום לשמוח אני שקועה במחשבה טורדנית.., היש פתרון..? בברכה ותודה-רוית.

שלום רווית, ברכות על ההריון הטרי! חגיגי ומשמח ככל שיהיה, הריון מהווה סוג של נטל גופני ופסיכולוגי על האישה. ככל האירועים הדרמטיים בחיינו, גם ההריון הוא מאורע המחייב הסתגלות. נשים מוצאות את עצמן מבולבלות ברגשותיהן כלפי ההריון, הלידה והתינוק שבדרך. בהריון הראשון יש רמה גבוהה במיוחד של אי ודאות, המעלה את הסיכוי להופעתן של חרדות ודאגות, חלקן סבירות והגיוניות, וחלקן קצת פחות. לפני שרצים לארטילריה הכבדה, אפשר לנסות להיעזר בשיטות מקובלות של הרגעה. בן זוג תומך, חברות טובות שכבר "היו בסרט הזה", ספרי הדרכה (יש כיום ספרים מצויינים על הריון ולידה, המפרטים כל אספקט אפשרי של ה'איוונט'). גם רופא סבלני ומרגיע יכול לחולל נפלאות. פעילות גופנית קלה עד מתונה תמיד עוזרת בשחרור לחצים. אם את מרגישה שכל אלה אינם עוזרים, תוכלי לפנות לכמה שיחות אצל פסיכולוג (טוב, נו, פסיכולוגית), שם תוכלי לבחון את המחשבות המטרידות ולהתמודד עמן באווירה ידידותית אוהדת. זכרי שכל מה שעובר עליך הוא נחלתן של נשים רבות, שעברו,ברובן, את התהליך כולו בשלום. הריון, במידה רבה, הוא תקופה אינטנסיבית של מחשבות בלתי פוסקות, חששות ודאגות, אך גם של ציפייה, יצירתיות, פריחה, חושניות והתרגשות רבה. נסי לקבל את אי-הנוחות הזמנית בלי מאבק, ולקוות שהיא תתחלף עד מהרה בהנאה. נשמח לשמוע מה שלומך גם בהמשך (בתקווה שהמסך והמקלדת מאיימים עליך קצת פחות :-)) שיהיה בכיף ליאת