זמן

ברצוני לדעת למה אי אפשר להאריך את זמן שעת הטיפול, אם המטפל מוצא לנכון את זה, או אם המטופל נורא נסער בסוף הפגישה. האם זה בריא לתת למטופל לצאת עם הרגשה כזאת, כלומר שהוא נסער, ונרגש.? למה צריך להודיע שהזמן נגמר? מה משמעות הזמן בטיפול?

שלום יוליה, טיפול, בשונה מיחסים חבריים, משפחתיים או עסקיים, מתנהל עפ"י חוקים וגבולות הנקבעים מראש. פרויד נהג לראות בשעה הטיפולית "השכרת" שעה מסוימת מתוך יום העבודה שלו, המוקדשת כל כולה למטופל, הבוחר אם לעשות בה שימוש או לא (כאשר על המטופל לשלם עליה בין אם הגיע ובין אם לא). פרויד הצביע על כך שלאנשים קל יותר לכבד, כמובן מאליו, שעה של שיעור מוסיקה או שיעור בשפה, ויש לנהוג בשעה הטיפולית באופן זהה. ההקפדה על גבולות ידועים מראש, כחלק מהחוזה הטיפולי, מבטיחה קיום בטוח, יציב ועקבי לעבודה הטיפולית. הזמן הקבוע מראש מייעל את העבודה, ומונע תסכולים, אכזבות וכעסים שמקורם בציפיות משתנות שלא קיבלו מענה. ברגע שהפסיכולוג מאפשר גלישות בזמן, הוא הופך להיות מטפל טוב/אוהב/מתחשב - פעם כן ופעם לא. הזמן עצמו (50 דקות/שעה) הוא בעל חשיבות פחותה מעצם השמירה על זמן קבוע בכל פעם. כדי שמטופל לא ייצא מאד נסער מן החדר, יש מטפלים המודיעים מראש שמתקרב הסיום, ובכך מאותתים למטופל שעליו להתארגן נפשית לקראת יציאה. מטפלים וותיקים מכירים היטב ניסיונות לפרוץ את מסגרת הזמן בתואנות שונות, כולל פתיחת נושא דרמטי בדרך לדלת. לעיתים, קורה שמטופל נאלץ לסיים את הפגישה נסער במיוחד. במקרים חריגים הפסיכולוג בוחר להתקשר לאחר מכן ולהתעניין בשלום המטופל, לפעמים הוא מאפשר תוספת זמן קלה, ולפעמים לא זה ולא זה. הכל, כמו תמיד, תלוי בגישה הטיפולית ובנסיבות. בברכה ליאת