לליאת

שלום ליאת רציתי לשתף אותך ולומר לך שהחלטתי שפגישת ייעוץ נוספת יכולה לחכות ולסבול דיחוי. לא נראה לי שאני אוכל לדבר עם המטפלת שלי על כאב הלב שאני מרגישה אבל אני בכל זאת אנסה...... אני הרוסה מבפנים...מעיקים עליי כל כך הרבה דברים בנשמה....וכואב לי....אם הכאב שאני מרגישה היה יכול לדבר אני בטוחה שהיא היתה מבינה אותי..... אני יודעת שכשאני אשב מולה לא אצליח לדבר על מה שקשה ומה שמעיק וכואב והורס אותי. אני מפחדת לתת לה להגיע אליי. ואני נשארת לבד עם הכל בסוף....אני נחנקת ואני שותקת....לפעמים אני כמו קיר ששותק ולא יכול להגיב ולא אכפת לו ממה שקורה סביבו.... לטפל בי זה כמו לטפל בקיר ...... צריל לעבור את הקיר והמחסומים והחומות בשביל להגיע אליי ולהוציא משהו אמיתי.... אני כולי מזויפת אבל העיקר עם מסיכה יפה....ולא רואים כלום ממתחת.... אף אחד לא יודע מי אני.....הכל זה זיוף אחד גדול..... הכל פלסטיק.... גם כשאני מנסה להיות הכי אמיתית שאפשר....לא הולך לי.

המועקה הזאת עדיין לא עוברת...אני מנסה לא לחשוב יותר מידי אבל זה בלתי נמנע.....אני מרגישה שהתעייפתי.... אני רק רוצה שזה יעבור כבר וזה לא עובר וזה כואב בלב..... מן הרגשה של גוש בנשמה שרוצה לצאת משם ולא יכול..... אני מנסה להסיח את דעתי ולהגיד לעצמי שבטח זה ילך עוד כמה שעות ואני לא מצליחה..... הכאב הזה מתחזק ואני לא יכולה להפסיק עם הבכי.... והעיניים אדומות ונפחות מרוב שבכיתי.... חשבתי להתקשר לפסיכולוגית .....שבועיים לא דיברתי איתה.... היא בחופש ואני לא רוצה להפריע לה..... אני הרוסה.....

שלום מורן, שמתי לב לשעה בה כתבת את הודעתך הראשונה, וחשבתי כמה הבדידות והכאב יכולים להתעצם בשעות הקטנות האלה, בהן איש אינו יכול להקל ולו במעט על הלבד הזועק כל כך. אני מבינה שהמטפלת שלך בחופשה ארוכה, שבודאי תסתיים עם צאת החג. כדאי מאד שהיא תדע מה עובר עליך, גם אם זה יהיה בדיעבד. גוש בנשמה אינו מתפוגג ביום אחד, ולפעמים נדרשים חודשים רבים עד שאפשר לנשום לרווחה. נעים לי לדעת שאפילו בשעות קטנות והזויות, יש מי שמוצא בפורום שלנו מקום בו אפשר להניח לרגע את המשא הכבד, לבכות קצת, למחות את הדמעות, ולהמשיך לעוד כמה שעות. הלוואי שהוקל לך מעט מאז הצהריים. נסי לעשות משהו קטן למען עצמך בימים אלה של חג, ולהזכיר לעצמך שאת ראויה לאהבה. חג שמח ליאת

זה כל כך מוכר לי.