לליאת

הי ליאת, מה שלומך? אצלי כרגיל עליות ומורדות, בטיפול אני במורד אחד גדול, בשבוע שעבר לא הלכתי, והשבוע ישבתי אצלה שוב מתפתלת, דברים מוזרים יוצאים ממני שם ואני מתנהגת בצורה מוזרה בהחלט. היא דיברה על הילדה הקטנה שבי וזה גרם לי לחשוב שאני בכלל לא מכירה אותה... היא אמרה שזה שאמא שלי נטשה אותי לא היה באשמתי ואני בכלל לא מרגישה רגשות אשמה... היתה פגישה מאד קשה, מתוך שעה דיברתי אולי חמש דקות, ישבתי והתפתלתי עם הגוף , זה לא היה נעים וגם מביך, מצד אחד מאד רוצה לקום וללכת מצד שני כל כך אוהבתתתת אותה.. אני בדילמה כל יום מחדש.. יצאתי משם בלב כואב התחלתי לחשוב שאולי אין כימיה בינינו , שאני מנסה בכוח משהו שאין לו סיכוי.. שאני בכלל לא מכירה את הכללים הטיפוליים או משהו כזה...היא אמרה שאני כועסת עליה, וזה נכון, יש לי כמה דברים שאני כועסת עליה, אבל בתגובה עניתי שאין לי על מה לכעוס עליה, שהיא לא עשתה לי שום דבר... וזה שקר, אבל אני לא מסוגלת לספר לה כל כך הרבה דברים ,, אולי בגלל זה קשה לי יותר ויותר לשאת את נוכחותה ויחד עם זה אני כל כך מתגעגעת אליה, ,, כל פעם מחדש אני אומרת שאפסיק את הטיפול, ואפילו ביקשתי ממנה לעזור לי להפסיק את הטיפול, לגרום לי לשנוא אותה, שתיהיה לי סיבה מספיק טובה שתטעין אותי מבפנים לעזוב, להפסיק,,,, היא אומרת שאני צריכה יותר מפגישה אחת לשבוע, ואותי זה מייאש לשמוע את זה, כי זה בלתי אפשרי ואני תופסת את זה כדחיה......... סתם רציתי לשתף אותך, אני כל פעם מחזיקה את עצמי לא להתקשר לבטל, אבל כשאני חושבת על כך שאני אתפתל שם ואשב כפופה כאילו יושבת על ראש של סיכה, זה גורם לי לבטל.. מה את אומרת? תודה מראש (תגידי ליאת, הכל צריך להאמר בטיפול, אין שום כבוד עצמי, יש אנשים שאומרים הכל?? בלי חשש, בלי, בלי... אני לא יודעת, איך אפשר להיות כזה?) ניבה

ורציתי להוסיף משהו נוסף, בשבועות האחרונים הכאב, המועקה התפשטה בכל גופי.. אין לי סבלנות לאף אחד, אני קצרת רוח עם הילדים, אני סובלת כל הזמן, פשוט סובלת, ואין לי את הסיבה אבל אני לא מצליחה לקיים שיחה עם אנשים שאני בדרך כלל מקשיבה להם, ולצערי אני הכתובת לצרות שלהם, אין לי מקום בלב לכאב של אף אחד מלבד של עצמי... הפסיכולוגית שייכה את זה לזה שלא התראינו שבוע קודם, זה לא מתחבר לי מה דעתך האמת איך את יכולה לדעת בכלל, סתם

ניבה יקרה, המצוקה שלך מצליחה להגיע בצורה חדה ובהירה עד אלי. זה מצליח לגעת בבטן, בדיוק בנקודה הזו, שאי אפשר להתעלם ממנה. את צודקת, באמת שקשה לי לדעת מכאן מה המקור לאי השקט הזה שתוקף אותך בימים אלה. אני יודעת שיש חתונה משפחתית קרובה, שבוודאי יוצרת סוג של מטען כבד. איכשהו, גיליתי שאירועים משפחתיים רבי משתתפים אוצרים בתוכם אנרגיה עוצמתית שהולכת ומצטברת ככל שמתקרב המועד. אני זוכרת שאצלכם במשפחה יש סיפור רקע קשה, שמקבל דווקא עכשיו ממד דרמטי במיוחד בהיותו מפעיל כוחות מנוגדים המבקשים, בו זמנית, להוציאו לאור ולהשאירו במרתפים. אני לא מתרשמת שמה שקורה לך בטיפול הוא כימיה לא טובה עם המטפלת. אדרבא, נדמה לי שמתחוללת ביניכן דרמה עוצמתית, המשתחזרת ומפעילה תחושות ורגשות שמקורן מוקדם בהרבה. האם יש סיכוי שתוכלי להדפיס את דברייך אלינו ולהשאיר לה לקריאה? אם לא, נסי להביא אל החדר את תמצית תחושותייך, ולנסות להבינן יחד איתה מה קורה לך, מה קורה לכן. מקווה שתצליחי למצוא שלווה בהקדם. שולחת לך חיבוק ליאת