תרופות ודיכאון

שלום עוד פעם, סליחה שאני ממשיכה בשאלות, אבל פשוט יש לי המון מאז שהתחלתי טיפול, ואת עונה על זה בכנות, במקצועיות ובאהבה. אז אני אמשיך להפריע לך עד שאסיים את כל השאלות שלי. -אני מסרבת לקחת תרופות נוגדי דיכאון (למרות שזו הייתה המלצתם של שתי מטפלות). אני לא מרגישה שאני צריכה, לא מרגישה שאני בדיכאון. פשוט קשה לי עם חוויות האובדן שעברתי שהיו קרובות מאוד אחת לשניה, ואני יודעת שיש לי כוחות לעשות את זה אם אני אקבל את התמיכה המתאימה. וחוץ מזה התוכנית של אושרת קוטלר חיזקה את עניין הסירוב אצלי. האם אני טועה? (כי המטפלת ממשיכה ללחוץ בטענה שזה יאיץ את התהליך ואני ממשיכה לסרב). מה דעתך בכנות. תודה (בפעם שעברה הערת לגבי השם הבדוי שבחרתי, זה פשוט רשאי תיבות!!!!)

שלום לך, אני חושבת, מאד בדומה למטפלת שלך, שטיפול תרופתי יוכל להועיל מאד בהתמודדות שלך עם הקושי לתת אמון ולהתמודד עם תכנים קשים. אני שומעת אצלך סתירות לא מעטות, כאשר מצד אחד אינך שבעת רצון מהתקדמות הטיפול, ומצד שני את מוכנה לקחת את הזמן ולהתמודד בכוחות עצמך. תצטרכי לבחור באפשרות אחת ולדבוק בה. בברכה ליאת