הבת של השכנה

הי ליאת, מקווה שההתחלה החדשה שלך טובה וקלה, ושמעניין לך.. גם אני בסימן של התחלות, עבודה חדשה, אבל אני מלאה חרדות, חששות מעצם המפגש עם אנשים אחרים, מעצם הצורך להוכיח את עצמי והחשש מכישלון... אז החרדה שלי מעיבה עלי מקווה שזה יתפוגג בהמשך אבל זה עוטף את חיי כרגע גם בבית.. טוב, רציתי להתייעץ איתך בנושא הבת שלי, ילדה בת 5, מאד חכמה, אופן ההתבטאות שלה מאד נוקב ואמיתי, (מכאיבה לי המון, מה לעשות) הקיצור, יש לי שכנה שביתה ובתי חברות טובות מעצם המגורים בבניין המשותף, אין ביני לבין השכנה קשר מעבר קשר של שכנים. בתה היא היפראקטבית ברמות מאד מאד גבוהות, חסרת גבולות לחלוטין, אינה מקבלת שום מרות או הקשבה. ההורים שלה די מיואשים ממנה אך אני יודעת שהעניין מטופןל, אני אישית לא רואה שינוי. ולנקודה העיקרית, הבת שלה עולה אלינו הביתה המון פעמים ביום, גם ללא ידיעת אמה, מבקשת לשחק עם בתי גם בזמנים לא מקובלים מבחינתי. קשה לי עם זה שהיא עולה כל כך הרבה פעמים והאמא שלה חסרת אונים ולא יודעת לעשות לה גבולות , כך שאני עומדת במצב לא נעים. כמו כן, כשהיא נכנסת אלינו, הבית מתחיל להכנס לאי שקט ולגעוש, היא לא יושבת לצפות או לשחק, כל הזמן בתנועה גסה . היא זרקה לי מהמרפסת אוהל כדורים ועציץ.. ביום הכיפורים ,דבר שממש הכעיס אותי, היא לקחה את ביתי חצי קילומטר רחוק מהבית, ולקח לי המון זמן והמון חרדות לחפש אותן. אני לא יודעת כמה בתי נגררת, או נהנת משבירת הגבולות התמידית של חברה זו ומסתפחת אליה מרצונה. הבעיה שלי כרגע שאמרתי לשתיהן שאני לא מוכנה שישחקו אחת עם השניה עד שנראה מה עושים, אני בגדול הייתי בכלל שמחה אם הן לא היו בקשר בכלל. האם זה נכון להפריד בצורה גסה כל כך? מה קורה אם כשאני מדברת עם ההורים והם חסרי אונים ואומרים שלא יכולים לעשות לה גבולות, אני מתוסכלת ומרגישה שאין לי שיתוף פעולה מהם וכך זה מרחיק את הרצון בכלל לשמר את הקשר בין הבנות. אני מוצאת את עצמי כל הזמן מנסה "לשנות" את הילדה כשהיא עולה אלינו ואומרת לה את הגבולות בבית, אבל היא לא מקשיבה אליהם. וכאילו אין אף אחד שמחנך אותה. זה ממש קשה לי כרגע ואני לא יודעת איך לפעול, איך למתן את הקשר ומעל לכל איך להציג את זה בפני בתי בצורה נכונה, שלא תפגע באמון שלה בחברים או משהו כזה.. אסרתי עליה לרדת לשחק אצלה בבית, כי שם באמת אף אחד לא משגיח והן עושות מה שהן רוצות, שזה בסדר , העניין שהבת של השכנה עושה דברים שבעיני לא נכונים, למשל אני אף פעם לא סומכת עליה שהיא תרד לביתה אלא תמשיך למטה, לחצר ללא רשות. הבת של השכנה מתחצפת ובתי התחילה אף היא להתחצף ואני לא יודעת אם יש השפעה או שזו היא וזה חלק מההתפתחות, כמו כן, היא מדברת מאד לא יפה אל אמה ובתי נהנית מזה ומספרת לי שזה הכללים בבית של השכנה.. בקיצור מה דעתך?

שלום ניבה, אני חושבת שמספיק קשה לנו להיות הורים ומחנכים לילדינו, מכדי שניקח על עצמנו ילדים נוספים לאחריותנו. בבית שלך את זו שקובעת את החוקים והכללים, ולכן אם בת השכנים משתוללת בביתך, תוכלי לומר בחביבות מנומסת שבבית שלכם לא מתנהגים כך, ושאם היא רוצה להישאר היא מוזמנת להתנהג בהתאם. אם היא רוצה לזרוק דברים למטה, או להתנהג בפראות זה כנראה סימן שהיא רוצה לחזור לביתה. אפשר לשלוח ילד הביתה בצורה שאינה פוגעת גם עם אמירות כגון: חמודה, עכשיו אנחנו עסוקים. תוכלי לנסות לבוא שוב בפעם אחרת, אבל כרגע זה לא מתאים. לא הייתי מתרגשת יתר על המידה מהאפשרות שבתך "תתקלקל". יש לי משפט קבוע שאני אומרת לאמהות, משפט שמשקף אמונה עמוקה (פרטית אמנם) לפיה "קשה מאד להרוס ילד שגדל בבית טוב ומקבל חינוך טוב ונכון". אם ילדיך אינם מפונקים ומחוצפים, הם לא יתחילו לעשות זאת בהשפעתה. (לפחות עד גיל ההתבגרות, בו כולם הופכים למפלצות...) חשוב מאד להמשיך ולשמור על הגבולות והחוקים הנהוגים בבית, דווקא אל מול ניסיונות לערער עליהם. מאחלת לך בהזדמנות זו המון הצלחה בעבודה החדשה. אני יודעת היטב על אילו חששות את מדברת. חששות אלה לא פוסחות, כנראה, על איש. בהצלחה לכולנו ליאת