היי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

03/10/2006 | 17:18 | מאת: MR BLUE

היי ליאת הנה הודעה שרשמתי לך ולא הגבת עליה לגבי התחושה הפנימית שאני חש לא משנה לאן אני הולך מה אני עושה....וזה תחושה קשה...אז הנה ההודעה מכירה את זה שאת באה למקום מסויים לא נוח לך שם וכל מה שאת רוצה זה לברוח??כי צפוף אנשים חרא...או כי סתם יש לך בחילה....זה ההרגשה התמידית שלי אני רוצה לצאת מהגוף הזה ולברוח למקום שיש בו מנוחה....(לכן אני מכלה את זמני בשינה ואוננות אינסופית אבל עד מתי???)

03/10/2006 | 19:43 | מאת: MR BLUE

היי ליאת אני רוצה לומר לך תודה...בנוסף בשל אילוצים של המטפלת לא היה לי טיפול וכאן אני מקבל את המשענת והכוחות היחידים שיש לי..... בכל מקרה יש לי יכולת מוזרה שאני שונא לפעמים להסתכל על ארועים מאוד שוליים בחיים ולתת להם משל ונמשל או להסתכל עליהם באיזה אופן גלובלי.......זה מציק כי לכל דבר קטן אני נותן המון משמעות........שבעיקר גורמת לכאב היום הייתי בבנק והייתי צריך לחתום שם על משהו בקיצר חתמתי והחתימה שלי הייתה שונה מהחתימה שחתמתי בגיל 17 שפתחתי את החשבון ועכשיו לך תזכור איך חתמת....בכל מקרה הפקידה המצחיקה שם נתנה לי רמזים ואני מנסה ומנסה לחתום כמו אז.... והתחלתי לנסות לשכנע אותה שאני זה אני שהאיש שהיא רואה ברישיון נהיגה והאיש שהיא מסתכלת עליו והאיש שהיא רואה את הפרטים שלו בצג המחשב הם אותו אדם.....הקטע הוא שאני משכנע אותה במשהו שאני לא מאמין בו אני לא מאמין שאני אותו אדם עם אותם ערכים ועם אותה תמימות ואותו יופי פנימי כמו אז בגיל 17.........אני באמת מתחזה...מתחזה לאדם שהייתי לפני קצת יותר משנה....

04/10/2006 | 16:01 | מאת: ליאת מנדלבאום

MR BLUE היקר, ההודעה שלך, גם אם נכתבה מתוך כאב, הולידה תכתובת מבטיחה בין קו?ף לצו?ף, ומבחינתי - כבר היה שווה. הסיפור המצחיק מהבנק מתחבר לי שוב לשמות שהשאירו הילדים בסרט (מיסטיק ריבר) בבטון הרטוב, אותיות ששורטטו בידיהם של ילדים תמימים, ונשארו עדות אילמת למה שהיה ולא יחזור לעולם להיות כשהיה. אני לא חושבת שאתה מתחזה לאדם שהיית. אתה כנראה אותו אדם, שנוספו לו מרכיבים חדשים, מכאובים חדשים, תובנות חדשות והרבה ניסיון. המחשבה כאילו MR BLUE החדש סילק לעולמים את MR BLUE הישן היא מחשבה מסולפת, הצבועה באותה נטייה שלך להעניק לאירועים בחייך את אותו "פ??ן גלובלי" וטוטלי. לפעמים, אחת המטרות שלנו בטיפול, היא ללמוד להתבונן בצורה יותר עגולה מציאותית ומלאה (פסיכולוגים יקראו לזה 'אינטגרטיבית') על עצמנו, על האחרים, ועל העולם בכלל. מועדים לשמחה ליאת

04/10/2006 | 16:10 | מאת: ק

??.????

04/10/2006 | 14:19 | מאת: ק

אני מכירה את זה- המילים שכתבתה ...זה פשוט אני בחיי,זה ממש חלק מהדיכאון שלי

04/10/2006 | 14:29 | מאת: צוף (בן)

מה, גם את מכלה את זמנך בשינה ואוננות אין סופית?

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית