שלום.......

שלום חג שמח וגמר חתימה טובהלכולם........ אינני יכול שלא לדבר על מה שעובר עליי בחג הזה מחשבות טורדניות מעיקות שאינן עוזבות אותי לרגע........הגוף שלי כולו כואב.........אני פשוט עייף ורצוץ........אני ישן כל היום (מאונן המון) ובעיקר רוצה לא להגיע ליום הכיפורים הבא.......מה שמוציא אותי מדעתי זה איך הפכתי מאדם נורמלי למקרה סעד???אם היו אומרים לי שאני אגיע למצב כזה לא הייתי מאמין....אבל הנה זה קרה אין לי את הכלים להתמודד עם זה....ולומר את האמת אין לי סבלנות.......הנה עכשיו ידידה רוצה להכיר לי משהי ואני פשוט לא רוצה לא יכול לא מעוניין......למה זה טוב???כל הזמן אני מסתכל על אדן החלון וחושב לקפוץ...אבל אני גר רק בקומה שנייה(: אין הרבה לאן....תכננתי איך זה יהיה אני אקנה לי בקבוק בירה ייקח את הכדורים המזורגגים שיש לי יעשן סגריות ויתחיל לבלוע ...פשוט הרגתי את עצמי שום דבר כבר לא יהיה כמו לפי היום ההוא ....אתמול ראיתי"מיסטיק ריבר" סרט שעוסק בטראומה לפי מה שהבנתי טראומה זה כשמשהו מזיק לך או קורה לך משהו מבחוץ לא יודע איך זה נקרא שאתה רוצה להזיק לעצמך....אז הסרט עוסק במשהו אחר(: כל כך הרגשתי שם את המצוקה של אותו אדם....שהשאיר את התמימות שלו מאחור.......ואחכ מבצע רצח וחש ברע כי הופך להיות כמו חלאות האדם....גם אני חלאת אדם במוצאי החג כל כך עסוק בעצמי....אבל אין לי כח להמשיך........אני רוצה שזה יגמר....פעם עוד הייתי צם היום אני לא מאמין באלוהים.......היום אני מת קיום ללא חיים........להתראות

מכירה את זה שאת באה למקום מסויים לא נוח לך שם וכל מה שאת רוצה זה לברוח??כי צפוף אנשים חרא...או כי סתם יש לך בחילה....זה ההרגשה התמידית שלי אני רוצה לצאת מהגוף הזה ולברוח למקום שיש בו מנוחה....(לכן אני מכלה את זמני בשינה ואוננות אינסופית אבל עד מתי???)

חג שמח??? אולי דווקא השנה ביום הכיפורים הזה (שכבר נגמר) תנסה לסלוח לעצמך על אותו מקרה ארור?

MR BLUE יקר, יום כיפור הוא באמת יום קשה. השקט הזה, שכל כך נעים לאחדים מאיתנו, מקים מרבצן את המפלצות אצל אחרים. איך מכל הסרטים בעולם לקחת לך דווקא את מיסטיק ריבר, איך? אני רוצה להזכיר לך שגיבור הסרט לא השאיר את תמימותו מאחור. היא נגזלה ממנו ע"י אותם תוקפים בילדותו, שהותירו אותו מצולק לבלי תקנה. יש להניח שרבים מאיתנו נושאים עמם זיכרונות החקוקים בבטון של ילדותם (גם השם שלי רשום על מדרכת בטון איפשהו, התאמין?), אירועים רחוקים המהווים את חומרי הגלם מהם אנו עשויים. האופן בו אתה מציג את הצניחה שלך (הרבה יותר דרמטית מנפילה מהקומה השניה) מאדם נורמלי ל"מקרה סעד" עושה לך עוול גדול. כרגע אתה די מתעקש להישאר במקום המחורבן של "קיום ללא חיים", וכנראה שיש לזה איזה רציונל לא מודע. אני מאמינה שיבוא הרגע בו לא תזדקק לכך יותר. שיבוא איזה רגע בו תחליט ששילמת די ואפשר להמשיך הלאה. עד אז, נסה לא להיות לבד ולעבור למדף אחר בספריית הוידאו. :-)) שלך ליאת