כואב ארוך ונמאס
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אורנה יקרה, מה שלומך? אני צריכה תמיכה, צריכה לקטר קצת... כואב לי הכל: הצוואר תפוס, הגב, הזרוע מרגישה כמו סרח עודף וכאוב. כבר חודש כמעט. (כמובן שאני פונה למיני טיפולים, אך הגוף ממשיך בהנעלות העיקשת שלו). אפילו הודעה אחת בפורום קשה לי לקרוא - אני מאבדת סבלנות והריכוז מתפוגג. אני מקלידה לך בשכיבה - הלפטופ ואני בשכיבה. לפעמים גם הטלויזיה. היום ראיתי סרטים מצויירים בערבית... אני מנסה 'להתבונן' בכאב, אבל ככל שהזמן תוכף נשאבת אל הרצון להתנכר אליו. שילך כבר... אני מכירה את זה מן העבר (הדי רחוק); צואר חלש. הקושי לשאת את ראשי בגאון. הקושי לשאת את עצמי. המאבק להתבונן באנשים ב'גובה העיניים' - המאמץ של העיניים להביט למעלה כשהצוואר מושך לאדמה. גוף משותק ומעוכב שמעכב יחד אתו את כל התגובתיות ההתנהגותית והרגשית, את כל מהלך העשייה שמת להיות רציף ומאומץ פחות. ההסתכלות קדימה היא ממני והלאה. כן, כל ההשלכות הרגשיות והסימבוליות ואיך שלא תרצי לקרוא לזה. יש לי תמיכה מסביב: הבית הפך להיות אתר קטן לעליה לרגל. אבל אני רוצה ללכת לים... והכאב רק מחריף ומתמשך (כך אני רואה ברגע נתון זה). סתם, אני מתפתה לשקוע. מחר זה יעבור. יש דברים קשים יותר - גם אצלי... תודה (גם אם אני לא ממש בפורום הנכון), ורד
ורד! שלום יקרה, תהיתי אם הכאב נמשך, תהיתי מי עוזר לך... אוף זה נשמע כואב, ורק המילים שלך יפות ומסתלסלות להן בחן... אני חושבת על כך שהצוואר שלך, גם אם נוקשה עכשיו, נושא בגאון את הראש הנבון שלך היישר אל היכל ההשכלה... אוי, סלחי לי על ההודעה האסוציאטיבית... אני מניחה שאת מבינה. מחזיקה אצבעות, אורנה
אורנה, תודה, תודה, תודה! צחקתי והוחם לי מאד (מן המילים). המרפא המושלם! הדרך אל היכל ההשכלה נראית טיפ טיפ טיפה יותר סלולה (מלח מים מלח מים). בינתיים אני תלויה על בלימה... שבת נעימה, ורד
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
