נורית

היי אורנה, מה שלומך? נגעת בי שבוע שעבר שכתבת על ימי שישי כתיקונם. הילדה האבודה שלי פחות אבודה. היא מבקשת להצמד אליה. והיא (הפסיכולוגית שלי) מאפשרת. זה נעים אבל לפעמים זה מרגיש לי קצת לא נוח. להצמדות הזאת יש מחיר בתחומים אחרים ואני לא מדברת על כסף. אבל נראה לי שכרגע זה מחיר שאני מוכנה לשלם. השבוע החלטתי לפנות אליה גם עם בשורות טובות. היא שמחה יחד איתי. וזה היה לי ממש כיף. אז היום זה יום שישי כתיקונו...? :-) צום קל, במידה ואת צמה. ובלי רגשות אשמה אם את לא... :-) נורית

מצחיקונת יקירתי, וודאי שעכשיו זה יום שישי כתיקונו... אני חושבת שאני מבינה משהו על המחירים להיצמדות שכתבת עליהם, ובכל זאת אני שמחה שאת מאפשרת את זה לעצמך עכשיו. לפעמים זה מה שילדות צריכות... אני רצה להכין ארוחת ערב, כי כולם כאן כבר כועסים עלי... אם תרצי נמשיך לדון בכך יותר מאוחר ? שלך, אורנה

אורנה יקרה, לדון? על מה אנחנו דנים? אם להצמד או לא? אני נצמדת. נקודה. אין כאן בחירה. צריכה אותה איתי. אה, רוצה דיון? יש לי. :-) אני תוהה לפעמים כמה ממה שאני חושבת עליה באמת שלה וכמה אני השלכתי עליה... מה את אומרת? אז מה היה לאכול היום...? :-) ולא כתבת מה שלומך. נו נו נו... נורית