לאורנה

היי שלום. חיכיתי,והתלבטתי אם לכתוב או לא.אבל ממש אהבתי את סגנונך.אם לא איכפת לך לקרוא את פניותי האחרונות ולענות אודה לך מאוד,וכן ליאת השיבה למטופלת שסגורה וקשה לה לשתף את המטפלת שאם הזמן ולאט לאט זה ילך.אני גם בטיפול ואני מאוד משתדלת לברור את מילותי בקפידה למרות שאני לא אישיות פוליטית או חשובה ואת אף אחד לא מענין קורות החיים שלי וכל אחד שקוע בצרותיו,ואין למטפלת למי לספר,אני מאוד מאוד מתקשה לדבר ויש הרבה שתיקות ,והיא הודתה פעם שאכן יש לה דיאגנוזה עלי אבל היא צריכה לשמוע ממני הכל ובמילותי ולמרות רצוני להעזר אני גם מפחדת מהתחושה,אני ארגיש חשופה ופגיעה וכך הסגירות שומרת עלי.

שלום אורנה יקרה, קישורים להודעות של הילה: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-651,xFT-592522,xFP-592522,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-651,xFT-592798,xFP-592798,m-Doctors,a-Forums.html קישור להודעה של א.פ.ס.ח (מטופלת שסגורה וקשה לה לשתף את המטפלת...) http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-651,xFT-592836,xFP-592836,m-Doctors,a-Forums.html שמחנו לעזור, הגמדים

תודה...

הילה יקרה, את צודקת שאפשר להבין את מה שקורה לך בטיפול כשחזור של חוויות מוקדמות אחרות. למשל, ניתן לחשוב על האופן בו אמך הכאיבה לך, או על האופן בו חברתך הקרובה התרחקה ממך על-מנת להכיר בנות נחמדות אחרות, כפגיעה עמוקה באמון ובתקווה שלך ליצור קשר אנושי מיטיב, חם ויציב. כשאנחנו נפגעים ממשהו, אנחנו נוטים להתרחק ממנו. זהו מנגנון מאוד הגיוני והישרדותי -אם פעם נכוונו מאש, נתרחק מכל מה שמזכיר לנו אש. אם פעם נתקענו במעלית והרגשנו פניקה, יותר לא ניכנס למעלית... הבעיה היא שכאשר נמנעים, אנחנו מונעים מעצמנו גם את האפשרות להיווכח שלא תמיד הסכנה מתרחשת. אני מתכוונת לכך, שלו היית מעזה לצאת מ"הקונכייה" שלך (זה דימוי של מטופלת שלי, שמאוד מצא חן בעיני), היית מגלה שלפעמים אמנם נפגעים, אך לפעמים ממש לא... במצב הנוכחי, את לא נותנת לעצמך סיכוי לגלות מה יכול לקרות בין אנשים כשנפתחים בקצב הנכון ובמקום הנכון... אני נוטה להסכים עם ליאת, שטיפול הוא מקום מצויין להתנסות ביציאה הדרגתית מ"הקונכייה". גם כי זו סביבה מוגנת, וגם כי זו סביבה שבה מתבוננים בתהליכים האלה ואפשר ללמוד מכך רבות. לכן, אני חושבת שכדאי לך לנסות לדבר עם המטפלת על הרגשות שלך. אגב, גם לדבר על הקושי זה חשוב, ולא חייבים לעבור מיד לתכנים עצמם. אני מאחלת לך הצלחה רבה, ואשמח לשמוע עוד, אורנה