קהות חושים

אני בת 24 בערך מגיל 15 אני סובלת מדכאונות היו גם הפרעות אכילה ובעיה קשה בדימוי העצמי שנמשכות גם היום ,אף פעם לא הייתי חובבת טיפול פסיכולוגי ,תמיד נתתי צאנס וויתרתי כי זה נראה לי צבוע ואדיוטי ,לפני שנה וחצי התחלתי טיפול בפלוטין שהיה מצוין אילולא הייתי שותה איתו אלכוהול ,אז היעילות ירדה ועברתי לרסיטל וסרוקסט שגם לא עזרו ,חזרתי לפלוטין התייצבתי ואז החלטתי להפסיק על דעת עצמי- לפני כחודשיים התגלתה אצלי מחלה שמחייבת נטילת 6 כדורים ביום(אורמוקס) -גורמות לי לדיכאון ולעצבנות ,עקב תופעות הלוואי של הכדורים -וחוסר ריכוז נכשלתי בכל המבחנים באוניברסיטה עזבתי את העבודה וכרגע אני בבית בבטלה מוחלטת , אני במצב מאוד מאוד לא טוב וכל הזמן חושבת על התאבדות כי פשוט נמאס לי מהכל אני לא רואה עתיד טוב יותר ,,אף פעם לא היתה לי מערכת יחסים רצינית עם גבר כי אין לי מספיק ביטחון ואני חושבת שאני לא שווה לא משנה כמה יגידו לי אחרת , ועל חברות אני לא כ"כ יכולה לסמוך ,אפילו התחלתי להוציא את כל התסכול שלי על אבא שלי ואחותי שהיו הכי יקרים לי פעם ,אני מנסה להרחיק אותם ממני התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני שבועיים והייתי פעם אחת אבל אני לא כ"כ מאמינה בו וגם הכדורים האלו שיבשו אותי לגמרי אז אני לא כ"כ רוצה לחזור אליהם ,הגעתי למצב שאני כבר לא נהנית מכלום לא לשבת עם חברות ולא לצאת לשתות ובעצם מרגישה קהות חושים ,אני רק שורפת זמן ושורפת את החיים האומללים האלו שאני שונאת כ"כ הלוואי הלוואי כל הזמן אני מתפללת שיקרה לי משהו ואני ימות כמו איזו תאונה או מחלה .. בקיצור זה הכל הרגשתי צורך לשתף ולראות מה אתם חושבים אז תודה על הסבלנות ביי

ערב טוב, קראתי בתשומת לב רבה את דברייך, וקצת קשה לי להסכים עם הכותרת שבחרת. אינך קהת-חושים כלל וכלל. אדרבא, את רגישה מאד, כאובה וסובלת. טוב שהתחלת טיפול, והייתי ממליצה לך בחום לנסות - אולי הפעם - ללכת נגד הדחף להרס עצמי, ולהישאר, למרות מה שנדמה בעינייך כ"צבוע ואידיוטי". טיפול פסיכולוגי, גם המשובח ביותר, אינו עוזר אלא אם נותנים לו הזדמנות וזמן. את כואבת את האומללות של חייך, אך למעשה פועלת בעקביות לחסימת כל פתח לתקווה ושינוי. מול מחלה פיזית באמת אין לנו הרבה שליטה או בחירה, אבל איכשהו, במקומות בהן זה אפשרי, הבחירות לא היטיבו איתך. הלוואי שיימצאו לך הכוחות הפעם הזאת. החזיקי מעמד ליאת