הפרעת אישיות

שלום, אני בת 24. לאחרונה הבנתי שיש לי הפרעת אישיות גבולית. היות וסיימתי תואר בפסיכולוגיה יש לי ידע בנושא והמודעות העצמית שלי גבוהה. בעקרון, אני אדם נורמלי שמתפקד לכל דבר- לימודים, משפחה (נשואה+1), חברה... אבל עדיין, לא קל להיות גבולית. אמא שלי גבולית ביותר (מערכת יחסים "נורמלית" איתה הינה בלתי נסבלת לחלוטין) וחיי היו חיים קשים כרוכים בהתעללות פיזית ונפשית, בגיל ההתבגרות היתה לי הפרעת אכילה- והכל כנראה עשה את שלו. אני מרגישה שלפעמים קשה לי ושאני מקשה על בן זוגי- אבל לא יודעת עד כמה טיפול הכרחי עבורי, במה הוא יעזור ולכמה זמן הוא נמשך? ובאופן כללי- כל חיי שאיפתי היתה לעסוק בתחום של פסיכולוגיה ושאיפתי כרגע להמשיך לתואר שני ולהתקדם- מצד אחד, אני מרגישה תקועה לפעמים, מצד שני המודעות הגדולה שלי לעצמי ולסובב מעלה אותי מעלה... האם אוכל לעסוק בתחום זה? מעוניינת בחוות דעת מקצועית לכל העניין. בתודה מראש, שני.

שלום שני, כמי שמבינה בתחום הפסיכולוגיה, את ודאי יודעת עד כמה אין זה נכון שאדם יאבחן את עצמו ! עם כל הכבוד לידע ולמודעות, כשמדובר באבחנות - בעיקר חמקמקות ומעורפלות כמו ההפרעה הגבולית - מוטב להשאיר את המלאכה לאנשי מקצוע מיומנים. את מבקשת חוות דעת מקצועית בשאלת התאמתך למקצוע הפסיכולוגיה, ולצערי אין בידי נתונים וכלים לעשות כן, מה גם שאיני בטוחה שאני יודעת מי מתאים. אוכל לומר רק שיש אנשי מקצוע שהתמודדו ומתמודדים עם קשיים נפשיים משמעותיים, ואין בכך כדי לגרוע מיכולת התפקוד שלהם. מבחינה זו, אם את נחושה להתקדם במסלול הטיפולי, והישגייך האקדמיים עומדים (ויעמדו) בדרישות, איני רואה מניעה מדוע לא לעשות כן. מיותר לציין עד כמה טיפול פסיכולוגי חשוב במקרה שלך, הן כדי להתמודד עם ההיסטוריה הקשה שאת מתארת, והן כדי להכינך - במידת הצורך - לתפקידך כמטפלת. בהצלחה ליאת