עבודה וקריירה

אני אשה בת 33. למדתי שני תארים ראשונים, לא במקביל. השני דרש ממני כסף רב, מאמץ רב, לימודים רחוקים מן הבית, קשיים כלכליים למכביר, אך דבקתי במטרה והיתי שמחה שסיימתי בהצטיינות. סיימתי תהליך ארוך של רכישת המקצוע ובסופו ילדתי תינוקת. מאחר ולא נאלצתי לעזוב שום עבודה, נשארתי עם התינוקת בבית למעלה משנה, עד היום. כיום, השלמתי עם הצורך לשים אותה במסגרת (לחץ מבעלי היקר) ובלב כבד רשמתי אותה למשפחתון. הבעיה היא שאיבדתי ביטחון עצמי. שכנעתי את עצמי ששכחתי את כל החומר שלמדתי, כי אני כמעט שנה וחצי בבית. אני מזלזלת בעצמי וביכולתי לעבוד במה שלמדתי. איבדתי רצף לאחר שנים של השקעה אינטנסיבית בלימודים, פתאום, מטפלת בתינוקת. למרות שזה כיף.......... יש לחץ כלכלי וחבל לי על כל השנים שלמדתי....... ובנוסף לכל ה"צרות" - אני גם לא בטוחה שאני בכלל אוהבת מה שלמדתי. אני קצת נבוכה לכתוב את זה, נבוכה כלפי עצמי, לאחר כל הזמן + הכסף שהשקעתי בלימודים האלה שהיו ממש יקרים. כיצד אסביר לעצמי ולסביבה (שזה פחות חשוב) שלמדתי לשווא?? אנא עזרה בבקשה ושנה טובה

ענבל שלום, לא למדת לשוא. זה תהליך נורמלי של חששות . חשש להגיע למעגל העבודה. חשש שאת לא מספיק טובה כפי שהיית כשסיימת ללמוד. חשש בשל הרצון להצליח ולהנות ממה שעושים. והכל כמובן מתוגבר בשל העובדה שהיית עד עתה אמא במשרה מלאה. החשד שלי הוא שאת מהטיפוסים הנוטים לפרפקציוניזם ואז אם משהו הוא לא בדיוק כפי שחשבת שהוא צריך להיות, את נתפסת לספקות וחוסר ביטחון. עודדי את עצמך להתנסות בתחום אותו למדת ובו השקעת. את עוברת תהליך טבעי של חשש, שתצליחי להתגבר עליו בעזרת תמיכה מהסביבה ואומץ שלך. איחולים לשנה של עבודה והתפתחות בתחום הקריירה במקביל לאימהות, גדעון

ושנה טובה עזרת לי מאוד