פגישה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ליאת, תגידי מה עושים כאשר אין חשק ללכת לפגישה? ומאידך לא נעים לי לבטל... אינך חייבת להשיב אם מאסת בי...
שלום אין כינוי, קצת נעלמת לנו לאחרונה, וקולך, כאן בפורום, היה חסר. אני מכירה את התחושה שאת מתארת, ומה שאני עושה במקרים כאלה, זה להשתדל ולחשוב איך אני יכולה להפוך פגישה סתמית למשהו משמעותי וחשוב עבור עצמי. נסי להחליט על נושא אחד קטן - אפילו קטנטן - שהיית רוצה לטפל בו נקודתית. זה לא חייב להיות משהו הרה-גורל, ויכול להיות אפילו טכני-התייעצותי בעיקרו. העיקר שתרגישי שתוכלי להרוויח משהו, ללמוד משהו חדש, קטן, על עצמך או על העולם. לפעמים אפילו ההתגברות על הנטייה להסתגר ולהשתבלל בקונכיה שלנו, היא מטרה ראויה בפני עצמה. "קומי צאי, אחותי כלה, קומי צאי..." ליאת
אסביר לך מה העניין.אני לא מרגישה שאני מקבלת שם תמיכה נפשית (מה שטיפול אמור לתת.לא?) הפסיכולוגית קשובה ומבינה אך לא מעבר לכך.אני מרגישה שאני באה מספרת ונוגעת במספר דברים שמפריעים לי ומעבר לכך לא קורה דבר. אני לא מקבלת עצות, לא מילות עידוד, ולא ניתוחים כמו של ראובן "בטיפול":-) וזה מה שגורם לי לא לחשוף עוד דברים כי אני רואה שעם המעט שאני מביאה אני לא מקבלת מענה מספק. אני מניחה שהבעיה אצלי איפשהו(אם אני פוסלת שתי מטפלות)השאלה מה היא, ומה ניתן לעשות הלאה? פשוט אני לא מקבלת שם סיפוק מבחינה נפשית, ולא רואה מה הטעם להמשיך...וכן אני יודעת שזה תהליך...
ליאת ,תגידי, את במקור מקיבוץ דתי?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
