שיעמום

כל יום באותה שעה , בסביבות 9 וחצי (כשנגמרת תוכנית טלוויזיה בערוץ 2) עד 11 (תחילת התוכנית "טיפול") תוקף אותי שיעמום נוראי שאפשר אפילו לקרוא לו מרה שחורה או דיכאון. לא בא לי לעשות כלום. אני כל הזמן הזה במיטה. לא בא לי לצאת מהמיטה , גם אם אני צריך לשירותים , רעב או צמא. אני גם מרגיש שלא בא לי להיות במיטה. ההרגשה הזו מעיקה , בלשון המעטה. 3 שנים , מגיל 14 עד עכשיו 17 , אני הולך לטיפולים. הייתי כבר אצל 3 פסיכולוגים. המסקנה היא שאין סיבה שאני אהיה בדיכאון. ניסיתי 5 משפחות של תרופות. עדיין ממשיך לנסות , אבל כלום לא עוזר. בשאר היום הכל בסדר ויש לי מוטיבציה. אבל יש שעה וחצי ביום שעוברת כמו שנה וחצי , הכי ארוכה בחיי. כשמתחילה התוכנית "טיפול" , זה כנראה מספיק מעניין כדי להוציא אותי מזה. אח"כ אני הולך לישון והכל בסדר עד למחרת באותה שעה. אני עובד עיצות (הצילו)

צליל יקר, כל הכבוד לך על ההתמדה עד תשע וחצי. :-)) הזמן המת הזה, שבין רצף תכניות הטלוויזיה, מפגיש אותך באופן חד ופתאומי עם עצמך, מבלי שמשהו אחר, חיצוני, יסיח את דעתך וימלא את הבור הזה שפעור בך. יש תורות שלמות במזרח, שמזמינות את האדם להתבוננות יומית פנימה, אל תוך עצמו, לזמן קצוב. מי שעושים מדיטציה כזו או אחרת מכירים היטב את הזמן הזה, בו הם מתכנסים אל תוך עצמם, מתנתקים במכוון בכל הרעשים החיצוניים והפנימיים, ונכנסים למצב תודעתי אחר, בעל חוקיות משלו. אולי כדאי לך לנסות וללמוד כיצד תוכל לנצל את השעה הזו לתועלתך. נסה להתבונן אל תוך החלל הזה, להקשיב למחשבות שעולות בך, לדימויים, לרגשות. אולי תגלה פתאום משהו חדש על עצמך שלא ידעת קודם. בהצלחה ליאת