אתמול בכיתי

בעוד אני שומע שיר אירי יפה. בכיתי כי החיים שלי כל כך לא מה שאני רוצה. אני בן 24 ,לא מאושר בכלל. חלמתי בזמן השיר על מקום יפה כמו הקטקטים שכולם אוהבים את כולם וכל הזמן שקט שם ויש חגיגות כל יום,ואנשים כמו הקטקטים חמודים ואוהבים. וסתם החיים שלי בזבל :יש לי מספר חברים מצומצם אבל לא ככה כמו בארץ הקטקטים,אני סטודנט אבל זה לא מביא לי אושר, כלום לא מביא לי אושר . הלוואי והיתי חוזר לימי הגן רק שם נהניתי כל יום בלי דאגות. גם בלבול בזהות המינית,היתי אצל פסיכולוג שלא עזר,כלום אין לי ישועה מאף מקום, סתם חי את החיים ,קם בהרגשה רעה. לדעתך אני צריך פסיכיאטר? אני רוצה להרגיש בהיי כל היום כמו סמים

ערב טוב לאלמוני, מי שבוכה משיר אירי יפה (איזה?), חייב להיות אדם רגיש ומיוחד. אני מזכירה לך כמה סמוך לבריאת העולם הופיע סיפור הגירוש מגן העדן. זהו אירוע מכונן, שהחיים לאחריו לעולם לא יהיו כבראשונה. ימי הגן, או - אם תרצה - עולם הקטקטים, הם פרק קצר וחולף על ציר חיינו. ההתפכחות מכאיבה וצורבת, ומאלצת אותנו לאמץ סגנון התנהלות בוגר, מפוכח, מציאותי. אני מסכימה איתך שקשה למצוא יום ללא דאגות בחיינו הבוגרים. ובכל זאת, יש לא מעט אנשים שמוצאים את החיים ראויים, גם ללא היי של סמים. פסיכיאטר או פסיכולוג הם עניין של בחירה. בעיני הם עדיפים על ה?א?לחוש של הסם. מאחלת לך הקלה מהירה ליאת