שאלה אל ליאת

ליאת, אם מטופלת שלך היתה אומרת לך שהיא רוצה להתאבד ולפעמים חושבת מחשבות קיצוניות על איך לעשות זאת ובדרך הכי קלה. מה היית אומרת וכיצד היית נוהגת? תודה חן

המטפלת שלי אמרה לי שהיא לא תטפל בי כל עוד אני מאיימת ..... רק אמרתי את מה שאני מרגישה . זה הטיפול שלי ומותר לי ,לא? בכל מקרה נראה לי שאני לא הולכת אליה יותר .

קצת מזכיר לי פרק שהיה בטיפול בו ראובן שם גבול ברור שאין לחצות אותו,שכל עוד המטופלת מטופלת אצלו (אילה) אז היא לא מנסה להתאבד. אולי גם במקרה שלך המטפלת נסתה לשים גבול ברור על מנת שלא יהיה מצב שחס וחלילה תעברי מדיבורים למעשים? זה מצד אחד, מצד שני אני בהחלט מבינה אותך, לא יודעת אם אני הייתי יכולה להמשיך להגיע לטיפולים אחרי הערה כזו.

ערב טוב חן, כאשר מטופלת שלי אומרת שהיא רוצה למות, אני קודם כל מאד מאד דואגת. ועצובה. אני מנסה לבדוק ככל יכולתי את רצינות כוונותיה, ולהעריך את מידת הסכנה. אם אני מרגישה שיש כאן ביטוי למצוקה קשה, ללא כוונה אמיתית לפגוע בעצמה, אנסה ככל יכולתי להיות איתה בקושי, ולתת לה תחושה שאינה לבד. במקביל, הייתי מנסה לגרום לה לוותר על איומים מסוג זה, שמכניסים הרבה "רעש" לקשר הטיפולי. אם אני חוששת שיש סכנה ממשית לחייה, או מרגישה שאיני יכולה להיות בטוחה, אעדיף לערב גורמים נוספים (פסיכיאטר, בני משפחה, ואנשי מקצוע נוספים רלוונטיים). יש מטופלים שנוטים לאיים יותר מאחרים באובדנות, ולו כדי להכניס למעורבות אינטנסיבית את סביבתם (בני זוג, הורים, מטפלים). מנקודת מבטו של המטפל, מדובר באחריות כבדה ביותר, ואיומים תכופים בהחלט יוצרים סוג של מעמסה ודריכות. יש פסיכולוגים שאכן מנסחים "חוזה", בו המטופל מתחייב שכל עוד הוא בטיפול אין בכוונתו לעשות צעד נמהר. פסיכולוג הגון (כמו הפסיכולוגית שלך) יבקש מהמטופל להתקשר אם יהיה במצוקה חריפה, ובלבד שלא יפגע בעצמו. יש מצבים בהם פסיכולוג מרגיש שאינו יכול/רוצה לקחת אחריות מפאת תחושת הסכנה, ואז יעדיף להפנות לגורמי טיפול אחרים (כולל מסגרת אשפוזית). אני תוהה, חן, איזו תגובה הייתה נחווית אצלך כנכונה ואמפתית? כיצד את, כמטופלת, היית מצפה ממנה לפעול מול איום כזה? ליאת