שאלה בקשר להמשך טיפול

ליאת שלום, אני נמצאת בטיפול שנתיים. הקשר עם המטפלת נפלא, ונדמה שאני נשארת שם אך ורק על מנת לשמר את הקשר. נראה כי אין באמת במה לטפל, ואולי אף פעם לא היה. הייתה לי ילדות רגילה, שום דבר טראומטי. הגעתי בגלל הרגשה של תקיעות בחיים. אבל כבר שנתיים שאני בטיפול, ודבר לא השתנה. לפעמים אני חושבת שאיני מעוניינת בשינוי כי אני רוצה להישאר שם. אבל זה מאוד מתסכל כי אני כבר בת 30 והחיים שלי עדיין לא קיבלו שום כיוון. מה עליי לעשות במקרה כזה? שוחחתי על כך עם המטפלת, אך הדיון בנושא לא הוביל לשום מקום. האם כדאי לשקול לעזוב את הטיפול ואולי להתחיל טיפול חדש? תודה רבה, סואן

שלום סואן, אני נוטה להאמין שאדם לא מגיע לטיפול או נשאר בו ללא סיבה. את מדווחת על קשר טוב וקרוב, ועל היותה דמות חשובה ומשמעותית עבורך. מעניין לדעת, האם גם היא עצמה חושבת שאין שום תמורה במצבך. אם זה המצב, יתכן שתיאלצו לשוב ולדון יחד בהשלכות שיש לכך על עתידו של הטיפול. את אומרת שאת חושבת שלמעשה אין (ולא היה) במה לטפל, ומצד שני את מדווחת על תחושת תקיעות ודריכה במקום. זוהי סתירה שיש ליישב, הלא כן? לא לגמרי ברור על איזו תקיעות את מדברת. האם זו תקיעות בתחום התעסוקתי? האקדמי? האם את מתקשה ליצור קשרים חברתיים או בינאישיים? לפעמים ניתן לתגבר טיפול גם בעזרה נוספת במסגרת קבוצה או סדנה יותר ספציפיים. נדמה לי שיש לכן על מה לשוחח בפגישה הבאה. בהצלחה ליאת