אסור לדרוך על הקווים

בתי בת 5 ואני אם חד הורית. לאחרונה שמתי לב שבתי משחקת לבד על המרצפות בסלון הבית וממלמלת לעצמה ללא הפסק " אסור לדרוך על הקווים". האם יש מקום לדאגה בענין. תודה.

שלום רחלי, הרבה ילדים שצועדים ברחוב מתעקשים לא לדרוך על הקווים, כחלק מהתנהגות ילדית שגרתית ומוכרת, כחלק ממשחק, ואולי גם כהתנהגות כפייתית "קלה" שאינה מעידה בהכרח על הפרעה כלשהי. תופעה זו חולפת, ברוב המקרים, ונותרת כזיכרון ילדות נחמד. באחוז מסוים מן המקרים, ההתנהגות הכפייתית חורגת ויוצאת מכלל שליטה, והופכת מנגנון להפחתת חרדה, עד כדי הפרעה לתפקוד התקין. במקרים כאלה יש צורך בהתערבות טיפולית, בדר"כ בעלת צביון קוגניטיבי-התנהגותי. לכן, אני מציעה לך לנסות וליצפות בבתך, ולראות האם יש כאן ממש "טקס" שגוזל זמן, האם יש טקסים נוספים או התנהגויות כפייתיות אחרות, והאם הופעתם יכולה להיות קשורה בגורמי לחץ שהופיעו לאחרונה בחייה. אם יש בך ספק, תוכלי לפנות להתייעצות קצרה שתוכל להרגיעך. כדי הרגיע אותך עוד קצת, אני שולחת לך את שירו המקסים של א.א. מילן, בתרגומו הבלתי נשכח של יעקב אורלנד, המצביע על כך שמדובר בתופעה נורמטיבית וחביבה - קוים וריבועים כ??ש?א?נ?'ב??כל-פ??'ם צועד ברחובות ירושלים, א?נ?'שומר לי תמיד את צעדי הרגלים ואני דורך על ריבועים ו?א?נ?'לא דורך על ק?ו?ק?ו?ים 'פ??נ?י שאמא לי סיפרה על המקרים המרובים ש?ת??'ה?י?ל?דים שצעדו על הקוים - אכלו דובים. כשהם באים, אני אומר להם: "דובים מ?דו?ב??ים ! ראו כיצד אני צועד לי בריבועים !" וכל דובון חושב ודאי: "שלי הוא בעוד דק, אם רק יטעה ויעלה על איזה קו, אם רק." והדובים הגדולים עושים עצמם כלא רואים, כאילו באו לבקר פה איזה חברים; הם רוצים ל?'ש?ות?רוש?ם שלא'כ?פת להם אם א?נ?'צועד על קוים או על רק-ריבועים. אך אני מצפצף עליהם ועוד איך, שזה נורא-דווקא חשוב איך ל?ה?ת??'ל?ך, ונורא-נפלא לקרוא להם: "דובים מ?דו?ב??י?ים, ראו כיצד אני צועד דווקא בריבועים !" שלך ליאת