הפסקה בטיפול

אני נמצאת בטיפול כבר שלוש שנים ומרגישה שאני רוצה חופש. לא חופש של שבוע של אחת מאיתנו, שבו אני חסרת מנוחה ורק מחכה שהיא תחזור (או שאני אחזור - לא יאמן, אני מחכה שחופשים שלי בחו"ל יסתיימו כדי לחזור לטיפול...). מרגישה שרוצה חופש ארוך, של כמה חודשים שבהם אוכל קצת להתנתק, קצת להזכר באיך זה חיים בלי טיפול. איך חיים בלי לחשוב עליה כל הזמן.....אני יודעת שיהיה קשה להתנתק ומצד שני גם חוששת לעשות הפסקה כזו ארוכה. ניסיתי להעלות את זה בפגישה שלנו היום אבל היא מאד התנגדה. אני מבינה שלטובת הטיפול עדיף להמשיך בתהליך, אבל אני מרגישה שאני צריכה להתרענן. מישהו פה עשה כזו הפסקה בטיפול? ליאת, מה את אומרת?

שלום רב, ההחלטה לפנות לטיפול היא החלטה קשה ומשמעותית, ויש אנשים שזקוקים לחודשים ושנים עד להרמת השפופרת. מסתבר שההחלטה על סיום הטיפול קשה לא פחות, עם מערך שיקולים רחב, חרדות, אשמה, והרבה כוחות סותרים המטלטלים אותנו ללא רחם. גם כאן, לעיתים קרובות, דרוש זמן להתבשל עם המחשבות. כמו שכתבתי לפני דקות אחדות ל"מותשת", אני מאמינה בשכל הישר ובכוחות של המטופלים, ובכלל זה גם ביכולתם להעריך נכונה את צרכיהם האקטואליים. אמונה זו מתחזקת אף יותר כשמדובר ב"שועל-טיפולים" ותיק, שהמודעות העצמית שלו גבוהה בהרבה מזו של תחילת הטיפול. עם זאת, קשה לי - ממקומי כאן - לערער על המלצות והערכות מקצועיות של עמיתים. כמי שמלווה אותך שלוש שנים כה משמעותיות וחשובות, יש לשיקול הדעת של המטפלת שלך חשיבות ראשונה במעלה. נדמה לי ששווה לנסות ולהמשיך לדון בכך במסגרת הטיפול, מתוך לקיחה בחשבון של כל השיקולים לכאן או לכאן. נשמח להמשיך ולהתעדכן. ליאת