עד מתי?????????אנא בדחיפות!

שלום.אני בטיפול שנתיים. קשר טוב עם המטפלת (התלות התפתחה בהתאם לציפיות המקצועיות ומכרסמת כל העת- נראה לי שאתם ממש נהנים מהקטע המענה הזה...).אני בהחלט יכולה להצביע על שינויים שחלו בחיי, ועל תרומת הטיפול/קשר עם המטפלת לחיי. עם זאת, ההיזדקקות שלי אליה לא פוחתת.לעתים אף גוברת. אין לי כח לפרט במה זה כרוך, זה נלעס פה רבות..גם על ידי. לעתים הכאב רע ומר (כעת למשל...) .ואני תוהה האם זה מיותר? נחוץ? עוזר? מה המטרה? מובן שאני לא רואה את עצמי מסיימת את הטיפול עכשיו או בכלל...להיפך, אני רוצה שיימשך לנצח,ואני יודעת שלא כל המטרות הושגו (אם להיות קורקטית), אבל השאלה אם יושגו, ואם יכולות להיות מושגות בתנאים אלה-כאשר ההזדקקות הארורה ממסכת את כל השאר??!!!אל תשלחי אותי לדבר על כך בטיפול..שם זה מדובר וידובר - אני לא יכולה לאגור את זה כל פעם עד לגבולות ההרמטים כל כך של פגישה בשבוע (בעבר יותר). מה לעשות שאני חיה גם בין הפגישות......תודה וסליחה (על הנימה העוינת משהו,שאינה כלפייך כמובן).

את יכולה להסביר לי מה גורם לך לתלות? אני בטיפול ואני יודעת שאמורים להרגיש תלות מסויימת, אבל אני פשוט לא מצליחה להבין למה שאהיה תלויה במטפלת??? הרי היא לא חלק אמיתי של החיים שלי.. וגם , אולי את בכל זאת יכולה לתת דוגמא איך הטיפול עזר לך במשהו ספציפי כי קשה לי להבין איך זה אמור לעזור.תודה רבה...

אני מתארת לעצמי שזה מאד משתנה בין אדם לאדם...במקרה שלי, התלות מתבטאת בכך שרק בנוכחותה הפיזית אני יכולה להתנחם ולהרגע, ושכל הזמן אני רוצה שהקשר ביננו ימשך מעבר לזמן הטיפול המוגדר וכו'..ואיך זה עוזר? זה כבר תלוי מי את,למה התחלת טיפול,מה הציפיות שלך וכו'..אחד הדברים שאצלי השתנו זה שיכולתי להביא את עצמי לעשות משהו שהיה מאוד חשוב לי ופחדתי לעשותו. הטיפול הביא אותי להכרה כמה זה חשוב לי, וגם בנה אצלי את האמונה והאומץ לעשות זאת. וזו רק דוגמא אחת.רב הדוגמאות זה דוקא דברים קטנים יותר, לכאורה, שלמדתי והבנתי,והרגשתי-בעקבות הטיפול.אבל אני חושבת שכל אחד מפיק משהו אחר מהטיפול.זה לא חייב להיות משהו דרמטי.תנסי לחשוב עם עצמך מה הביא אותך לטיפול. את כבר תדעי אם הטיפול משיג את המטרה.רק קחי בחשבון, שלרוב, הוא גם גורם לבעיות חדשות,או לפחות מעורר כאלה שהיו רדומות. אני חושבת על זה כמו פרוייקט פינוי ובינוי...-הורסים דבר אחד, וחייבים לפרק אותו לגורמים,וזה כואב ועושה הרבה בלגן...כדי לבנות משהו חדש,מעודכן ויציב יותר.

שלום למותשת, לפני שאנסה לענות לך, אתייחס להנחה שלך שנאמרה (כך אני מקווה) בסוג של הומור ציני. פסיכולוגים (לפחות אלה האחראיים והשפויים שבהם) לא נהנים לענות את המטופלים שלהם ביסורי התלות והאהבה. אני מציינת זאת לטובת אנשים שאינם מצויידים במנגנונים ציניים מחודדים, אשר עלולים לקבל הנחה זו כפשוטה. פסיכולוגים אינם משתעשעים מסבל ומצוקה, הגם שאלה מביאים אליהם את הלקוחות. תלות *כה* מענה ו*כה* מיוסרת אינה נחלתו של כל מטופל. אפשר להניח בזהירות שמבנה אישיות מסוים או היסטורית חיים ספציפית יכולים להיות חלק מהתנאים המבססים דפוס כזה של התקשרות. אני משערת שאם את יכולה להצביע על הישגים משמעותיים בחייך כתוצאה מהטיפול, ואם הקשר הכל כך ייחודי ממשיך לתרום לתחושת הרווחה הנפשית שלך - אזי יש בו טעם, למרות מחירים אפשריים של תסכול ונזקקות. אם הוא ימשיך לעזור לך בעתיד? אין לי תשובה על כך. אישית, אני מאמינה גדולה בכוחות ובשכל הישר של מטופלים, גם אם לעיתים הם עצמם חוטאים בהערכת-חסר של כישוריהם אלה. נדמה לי שכרגע, כשאת פועלת ומדברת מתוך החלק "הרע ומר", עולים דווקא הספק והייאוש. האם אין גם ימים אחרים? למרות הנימה האסרטיבית של דברייך, אני שמחה מאד על שאלות נוקבות ואינטליגנטיות המופנות לכאן, ושמחה אף יותר כשהן מעוררות דיון המשך. בואי נראה אם אנשים נוספים יצטרפו וילמדו אותנו עוד. שולחת לך בינתיים חיבוק וכוח לשרוד את הימים. ליאת

תודה ליאת על תגובתך המהירה והמנחמת. אין בכוונתי "לטחון" כאן את הנושא. אבל אני מוכרחה להשיב לך, כי תהית אם אין ימים אחרים,בהם אני לא פועלת מתוך ייאוש וספק...אני מוכרחה להגיד לך שאם אני חושבת טוב טוב אז תמיד העננה של הרצוי (בעניין זה) מעיבה על המצוי. נכון יש ימים שזה יותר קשה מאחרים..אבל אף פעם זה לא נעלם.ומה שאני בעצם שואלת אותך, זה האם אפשר לפתור את הדברים שאיתם באתי מלכתחילה לטיפול, כאשר רוב הזמן אנחנו מתעסקות בתלות ובקשר ? וזה שואב ממני אנרגיות רבות כל כך, שחשבתי כי מוטב ויופנו לפתרון הדברים האמיתיים. ושאלה נוספת- האם זה לא "להכניס ראש בריא למיטה חולה"-הטיפול כאילו זימן לחיי בעיה חדשה,והרבה הרבה כאב.איך זה אמור לפתור משהו כמדשדשים בתוך זה כל העת?מצטערת על המשך הסאגה...