לאחר ניתוח

שלום, אני בת 33, נשואה ואם לתינוקת אני אדם בריא בד"כ לפני כשבוע עברתי ניתוח לכריתת התוספתן. הניתוח עבר ללא סיבוכים והגעתי כנראה בזמן למרות שהתמהמתי בבית יום או יומיים עם הכאבים. א. אני כועסת על עצמי שלא פניתי בזמן לקבלת טיפול רפואי. היתי בבית עם התינוקת וסברתי כי מדובר בכאבי מחזור או משהו כזה. למרות שבעלי שאל האם לבוא מהעבודה בבוקר הניתוח ואמרתי לו שאין צורך ושאמתין. היום אני יודעת שזאת היתה טעות. ב. אני כל הזמן שואלת את עצמי למה זה קרה דווקא לי. לעתים אני מנחמת את עצמי ומרגיעה את עצמי שלא היו סיבוכים, שאני בחיים, שהתוספתן לא התפוצץ כמו שקורה לעתים. וכו' וכו' וכו' אך השאלה הזו של למה זה קרה דווקא לי מטרידה אותי מאוד ולא נותנת לי מנוחה. או למשל אני מנסה לחקור ולשחזר מה אכלתי ומה גרם לכך....... מה עושים, האם זה יעבור לי ? תודה רבה רבה

מיטל שלום, השאלה "למה זה קרה דווקא לי"? מאפיינת אנשים שנקלעו למצבים טראומתיים ובבת אחת תחושת השליטה על חייהם נפסקה. אני מעריך שמשהו דומה קרה גם לך: לרגע אחד היית בבית עם "כאבי מחזור" שיגרתיים לכאורע, ובמשנהו מצאת את עצמך מובהלת לחדר ניתוח ...ללא ספק, זה מערער משהו בפנים. משהו ששייך לתחושת השליטה על החיים. לתחושה שאם אהיה בסדר, אוכל כמו שצריך, אהיה רגוע וכן הלאה- לא יקרו לי דברים לא טובים. לאמונה הפנימית שיש קשר בין המעשים שלנו למה שקורה לנו. כשזה מתערער מתחילות שאלות על החיים ועל העצמי ואחת השאלות היא "למה זה קרה דווקא לי". אבל... זה לא קרה דווקא לך. זה קורה כפי הנראה ללא סיבה רפואית שהרופאים יכולים לשים עליה את האצבע. איכשהו צריך ללמוד לחיות עם זה שהחיים לא צפויים תמיד. מנסיוני, התחושות החריפות שאת מרגישה עכשיו יתמתנו - זו דרכה של הנפש לעבד ולהבין מה קרה. היי סבלנית עם התהליכים הנפשיים הללו. הרבה בריאות, גדעון

גדעון המון המון תודה