דכאון ותזונה

שלום, רציתי לשאול מה עושים במקרה שנמצאים בדכאון ולא מסוגלים לאכול? האם לאכול בכוח למרות שהכי לא רוצים? האם לקחת ויטמינים? האם לתת לי לנוח ושזה יעבור לעשות השלמות? מה עושים במצב כזה? אני רוב הזמן במנוחה, אין לי כוח לזוז, אני עייפה כל היום, מצב רוחי ירוד ביותר, אני לא רוצה לראות אף אחד, ני בקושי אוכלת, אני לא נהנית מכלום, אין לי רצון כוח או מוטיבציה לעשות דבר, ואני לא מעוניינת לקחת כדורים בשלב זה משום שזה נמשך רק כשבוע וחצי ואני מעדיפה לחכות ולראות אם זה מדרדר או נעלם. אני לא בוכה כי אני לא מרגישה כלום, לא רוצה טיפול, רוצה רק לישון אבל לא רוצה למות בגיל צעיר אז לפחות אני ארצה לדעת מה לעשות עם ענייני האוכל. אני אוכלת מעט ירקות ואולי ביצה ביום. ושותה מים ותה זה הכל. האם יש עצת פסיכולוגים לגבי תזונה נכונה בעת דכאון? תודה

תותי שלום, אני לא מומחה בתזונה ולכן כדאי לשאול גם בפורומי התזונה השונים או לחפש באינטרנט חומר על הנושא. שתפי אותנו בעצותיהם שנחכים. ובנתיים לאכול בריא, בכמות סבירה ולשקול לקחת טיפול תרופתי. בברכה, גדעון

תותי, עוד כמה מילים: א. אני כן בעד שתכריחי את עצמך לאכול. עצם המאבק הזה יכול לעזור. ב. אם את כבר מכריחה את עצמך, אז תכריחי את עצמך גם לעסוק בפעילות גופנית. זה כבר ידוע כאנטי-דכאוני. ג. הספר :"ללא פרויד, ללא פרוזק" מדבר גם על אומגה-3. תתיעצי עם התזונאים גם לגבי זה. אל תשכחי לשתף אותנו בהמלצות התזונאים, בברכה, גדעון

תותי מניסיוני האישי, אם זה נמשך שבוע וחצי, לא נראה לי שזה יעבור בקרוב. מכיון שכתבת שאת לא רוצה למות בגיל צעיר, אני מניחה שאת גם לא רוצה להמשיך את חייך בצורה כזו. ולכן, אני ממליצה לך לגשת לטיפול, פסכולוגי או תרופתי או שניהם, כדי להקל על עצמך. אם את בחורה רזה - על אחת כמה וכמה, פני בהקדם לרופאת המשפחה. לי יש כ35 ק"ג עודפים, והרופאה אמרה לי שזה לא מאוד מדאיג אותה שאני לא אוכלת אבל צריך להקפיד לשתות הרבה. גם אני לא רציתי טיפול, אבל הגעתי אליו מכיון שבאיזה שהוא שלב, אי אפשר לא לתפקד, צריך לעבוד ולהתפרנס. וגם אי אפשר לא לאכול יותר מדי זמן. ובעיקר - כמה אפשר לסבול ?? באיזה שהוא שלב כבר לא היה לי כוח לסבול,ואז פניתי,בלי רצון, לטיפול, וזה עוזר. אני מסכימה עם מה שכתבה לך התזונאית. גם אני לא רוצה לאכול, אני נלחמת בבטן המקרקרת שלי. אבל אז, אני מרגישה חולשה, מרגישה לא טוב, עם בחילות, ושמתי לב שאם אני אוכלת משהו , איזה סנדביץ, או כמה קרקרים עם גבינה, אני מרגישה קצת יותר טוב. הסבל בדיכאון הוא עצום, לפני שתתחילי לסבול גם מבעיות פיזיות, אני מציעה לך לפנות לטיפול ולעצור את זה. תרגישי טוב.

תודה לך. אני מקווה שתרגישי טוב גם את. אני עוד לא מבינה כמה זמן הוא זמן סביר בכדי לסבול מדכאון מבלי להתערב תרופתית. הרי לא חייבים להרוג כל דכאון בשניה. זה בסדר לא תמיד לעלוז ולעלוץ, אומנם חודשים זה לא רעיון טוב, אך אם מתפקדים, כמה זמן מחכים בעצם? שאני אוכלת אני מרגישה יותר טוב פיזית, יותר חיה. אבל נפשית אני מרגישה יותר רע, אני מרגישה משתפת פעולה עם העולם, מרגישה הולכת נגד ההרגשה, מרגישה שלא רוצה. אני אחכה עוד מעט ואראה. הייתי כבר בטיפולים בעבר, גם פסיכולוגי וגם פסיכיאטרי ואני מודעת לכך שזה עוזר, אבל אני לא מסכמה שכל שניה של דכאון צריכה להיגמר ברגע. אפשר לחכות קצת ולראות. כדורים זה לא עניין של מה בכך. תודה רבה על תשובתך.