רחל

אהלן... אהבתי את האגדה האורבנית. אבל כמו שאמרת - זו אגדה...... אני לא מוכנה לחשוב על שום "תוכנית מגירה" למקרה שהתוכנית המקורית לא תצא אל הפועל! אסור לי לחשוב שאני באמת אעביר עוד הרבה שנים בעולם הזה... אני כן עושה דברים בשביל להנות מהם כרגע. ולא יותר. בחודש האחרון, בחופשת הסמסטר, הרגשתי מצויין! אבל עכשיו... פתאום חוזרים הדברים שהיו קודם, הבכי בלילה ללא שום סיבה, ההקאות התכופות. היום קרה לי משהו די מעצבן בקשר לזה. קמתי בבוקר.(כבר מעצבן אה?) הבית היה ריק, כולם הלכו, וידעתי יחזרו מאוחר. היה לי המון זמן חופשי. ולא הייתי ר ע ב ה ב כ ל ל ! ! ! אבל הרגשתי שאני חייבת לנצל את זה שהבית רייק, אז רצתי החוצה למכולת לקנות דברים ואכלתי ואכלתי....למה? כי הבית היה ריק? קיבינימט ! (סליחה...) לא נורא, זה הסתדר. הקאתי.

שלום גמי! כל פעם שאני רואה הודעה ממך, זה עושה לי כל-כך הרבה נחת... ממש לא חייבים לעשות תכנית מגירה, כנראה שזה לא מתאים כרגע. האם את זוכרת שפעם רציתי לשאול אותך שאלות- ולא העזתי? תרשי לי לשאול אותך היום. תרשי לי לנסות ולהבין את מה שכתבת, את מה שאת מספרת לי על עצמך. כתבת שהבית היה ריק- היה לך זמן פנוי- לא יכולת לשאת את הריקנות הזאת, אז הלכת וקנית אוכל. ואז הקאת אותו- כי אוכל לא ממלא את החסר? כי אוכל זה לא הדבר המתאים? או אולי אוכל זה הדבר הכי מתאים, אבל ברגע שאת מתמלאת איתו-את מרגישה אשמה על תחושת הסיפוק? האם את סטודנטית? מה את לומדת? ואיך היה לחזור ללימודים אחרי החופש? רציתי לכתוב לך משהוא משמח לפורים, ויצאו לי שאלות רציניות כאלו... אני אנסה לחזור מאוחר יותר במצב-רוח אחר, אולי. ואם לא אצליח- אז חג פורים שמח תצחקי, ותבלי, ותשמחי הכי הרבה שרק אפשר. חיבוקים ונישוקים.