חשיפה רגשות

חבר שלי אוהב אותי ללא ספק אבל הוא לא מעיז להגיד לי (הוא בחור ממש רגיש) היה נראה לי שהוא עמד להגיד ופחד פתאום. איך בכל זאת אפשר לעודד אותו לחשוף את הרגשות בלי לפחד? גם בקשר קודם שלי הבחור לא העיז להגיד לי שהוא אוהב אותי אלא רק אחרי שנפרדנו. אחרי הקשר ההוא הבנתי שאולי אני אולי צריכה יותר להראות מה אני מרגישה וככה אני עם הנוכחי - אני מראה לו שאני דואגת לו, אני מפנקת אותו (למרות שזה צריך להיות ההפך לדעתי..), אני אומרת לו דברים. והוא פוחד. איך לעודד אותו להתגבר על הפחד הזה? אני כבר רוצה לשמוע את שלושת המילים היפות האלו.. ואני לא מתכוונת להיות הראשונה שתגיד אותם. (לדעתי, הגבר צריך להגיד ראשון ובלי שאני אציק לו בשאלות בנוסח: "אתה אוהב אותי?")

הי אני (נחמד לכתוב ל-'אני'), אני חייבת להודות שמשהו בי כנראה דפוק: מעולם לא הבנתי מדוע אנו להוטים כל כך אחר שלוש המילים האלו (למרות שאני מרבה להשתמש בהן). זה נראה לי כאילו שמרוקנים אותן מכל תוכן והן הופכות להיות תג הישגי, שנותן תוקף (חיצוני דווקא)לקשר. אמנם אני מכירה את נועם המגע שלהן באוזן, אבל את הרי יודעת שהוא אוהב אותך, ולומר "אני אוהב אותך" אפשר גם מן השפה ולחוץ. ישנם מבעים אחרים, אפילו אינטימיים יותר, לקרבה. הכל טמון ב'איך' ולא ב'מה'. אני זוכרת למשל פעם שבה הייתי עם חבר שלי לשעבר ומשהו בו נרעד וננגע עמוק עמוק. הרגשתי... שאלתי - "מה?" והוא התחיל לספר. אני חושבת שבערך חמש מילים היו בעברית ואז הוא עבר במין שטף קטוע כזה לבלילה של עברית עם שפת האם שלו (הוא היה עולה חדש-ישן). לא הבנתי מילה, או כמעט לא. אבל זה היה אחד המתנים הכי יפים שקיבלתי בחיי, ואחת ההקשבות הכי יקרות לי: הוא היה שם בכל כולו - קרוב קרוב. ונתן לי להיות אתו שם. אני בכלל לא באה לבטל את כאן הערך של תקשורת מילולית, של כנות ושל שיתוף (את יכולה למשל לדבר אתו על הפחד שאת מרגישה אצלו מפני הבעת רגשות), אבל נדמה לי שאפשר לשמוע את אותו הדבר בכל מיני אופנים. אני מאחלת לך שבקרוב הוא יהיה בשל להשמיע לך את המוסיקה שאת רוצה, נויה

שלום אני, אין לי הרבה להוסיף על הטקסט המרגש שכתבה נויה... את תצטרכי לבחור האם לחכות לו עד שיוכל להגיד במילים, האם לבחור לשמוע אותו אומר גם בלי מילים, האם להעז ולהיות הראשונה... כך או כך, המשיכי להנות מאהבתכם, אורנה