בעיונת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
יש לי ידידה ממש טובה, התקרבנו מאוד בחודשים האחרונים. לצערי אני קיבלתי את תפקיד הנהג - תמיד אוסף ומחזיר אותה כשאנחנו יוצאים (יש לה רישיון אבל היא לא נוהגת משום מה). היא גרה בעיר הסמוכה, מדובר ב15 דק' נסיעה במקרה הטוב, אבל די זה מתיש. לפעמים צריך לקחת אותך, לנסוע בכלל לעיר אחרת, ואז להחזיר אותה, ואז לחזור לעיר שלי. חבל על הדלק. אז היא רצתה ללכת לסרט היום ואמרתי לה שהנסיעות מתישות אותי, היא אומרת לי "אי אפשר להתאמץ בשביל חברים?" אמרתי לה "מאמי, אני כבר שנה וחצי מתאמץ, בואי נגיע לפשרה. דרך מוניות או אבא תבואי אליי, מקסימום אני אחזיר". היא כבר לא הגיבה לSMS. מה דעתכם?
שלום, לא ברור מדבריך אם היא ידידה או בת זוג / חברה שלך. אבל בשני המקרים - לדעתי יש גבול דק שלא כל כך ניתן למדידה, ואם עוברים אותו, עוברים בעצם את גבול הטעם הטוב, בין עזרה שלך שמלווה ברצון טוב, לבין ניצול על ידי הידידה. אם הסברת לה שהנסיעות מתישות אותך, היא צריכה היתה להבין את זה. וכן, גם היא יכולה להתאמץ מדי פעם ולהגיע בכוחות עצמה.. על מנת להקל עליך. אביבה
שלום דריפטי, נראה לי שיש לכם נושא מצויין לשיחה, במקום ללכת לסרט... אם אתם באמת חברים, אתה ראוי לתשובתה, ושניכם ראויים למצוא את דרך האמצע המתאימה לשניכם. בהצלחה, אורנה