אתמול שנאתי את כל העולם
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אמרתי לחברה שלי הכי טובה שאני שונאת אותה שאני שונאת את כם העולם מצידי שכולם ימותו, כשהייתי לבד לא הפסקתי לצעוק, ניסיתי להכאיב לעצמי, לצבוט את עצמי,הרבה זעם..הרבה...אגרסיות.והיום השקט שאחרי הסערה.
לכולם יש ימים קשים. עדי
למיטל- אני מניחה שאת מכיאה את השיר הזה: אני שונא/אביב גפן אני שונא את השמש את אור הירח חברת תאורה מסריחה אם לא היה מוות הייתי מזמן מתאבד (בקפיצה ירייה). אני שונא אנשים בעיקר פולנים בעיקר גזענים עלובים שונא תחבורה בעיקר תאונה זו שלקחה לי את ניר. אני שונא את דובק ואת וירג'יניה עדיף למות תוצרת חוץ אני שונא את המוטציות שיושבות שם בכנסת מחפשות למוות תירוץ. אני שונא שאימא עושה לי טובה שהיא מגדלת אותי שונא אהבות שפתאום נפרדים ומאשימים את הילדים. אני שונא אלכוהול ושונא את החשיש (לא עושים תמיד מה שרוצים) שונא נורא את הכפייה הדתית שיילכו ילמדו מקופים אני שונא את אדם וחווה אדם הוא חרמן וחווה נימפומנית אני שונא לראות סרטים כחולים עם מוסיקת רקע סוג זין אני שונא את התקווה בתקווה שישנו את התקווה. אני אוהב אותך אני אוהב אותך אני אוהב אותך. מיטל יש ימים ששונאים את כולם, אך למחרת אפשר לקום ועוד למצוא פיסה קטנה של אהבה- ואני חושבת מניסיון שלא כדאי לאבד תקווה. פנטסיה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
