שונאת ת'חיים האלה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

26/08/2006 | 17:46 | מאת: חן

למה אני צריכה להיות ולסבול?? שהקץ כבר יקיץ עליי. מחכה לזה. לא אעשה שום מעשה קיצוני, מהסיבה הפשוטה שצריך המון אומץ לעשות את זה. אומץ שאין לי ולא יהיה לי. גם ברגעים הקשים ביותר אני רוצה שיהיה טוב אבל נסיון החיים שלי אומר שלא יהיה טוב רבאק כבר שנה אני סובלת יותר מידי מעל ומעבר וזה לא עובר שנה זה המון זמן אני לא רואה את הסוף לא רואה מתי זה הולך להיגמר אם בכלל. לא רואה מה יחזיק אותי הפעם. אני בהתקף דיכאון נראה לי עכשיו שההרגשה הרעה לא תיגמר הכי מפחיד אותי שיראו וירגישו שרע לי רע. רע. רע. שחור משחור. לא רוצה ליפול . לא רוצה לשקוע. ואין לי שליטה על זה. אני ממש בתוך זה. איך יוצאים עכשיו??

26/08/2006 | 18:01 | מאת: גדעון שובל

חן שלום, את כבר היית בתוך המצב הנפשי הזה ויצאת ממנו. ישנן נפילות - זה חלק מהתהליך. עודדי את עצמך, אפשרי לאחרים לעודד אותך... סופי השבוע הם היותר קשים. חזקי ואמצי, גדעון

26/08/2006 | 20:26 | מאת: חן

העבירות מין של הנשיא - טריגר נוראי. אני צריכה להפסיק לחשוב על זה ואני לא יכולה. מנפילות חוזרות על עצמן כבר נמאס לי. אני לא יכולה להתמודד איתן. עד שהגל דיכאון הזה וההצפה יעברו לי(אם זה בכלל יעבור...) אני לא יודעת מה אעשה!!!! סליחה שאני קטנונית ושאני מתבכיינת , בא לי למות כי זה לא עובר עדיין. נמאס.

26/08/2006 | 21:26 | מאת: ***

26/08/2006 | 23:12 | מאת: חן

דיברתי עם חברה שלי כפי שהצעת פתאום הדיכאון עבר. אם הייתי נחנקת עם זה לבד זה לא היה עובר כ"כ מהר.... איזה כיף להיות אחרי זה. ולהרגיש את ההקלה הזו. פתאום אפשר לנשום לרווחה. שתדע שעצתך לי לדבר על זה, עזרה מאוד. שיהיה לך כל טוב אמן!!!!!!!!!! תודה.תודה. ולילה טוב :-)

27/08/2006 | 18:09 | מאת: גדעון שובל

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית