אורנה...

שלום רשת אהובה, אני מבינה שעדיין אין מילים... אני כאן - מציצה מפעם לפעם לבדוק מה השתנה בפורום. אבדוק גם מה שלומך... אורנה

"מילים מילים ואת משמעותן יבוא לו גל לשטוף אותן..." זה השיר שמתנגן לי עכשיו בראש. רגע יש לי המון מילים ורגע אין לי בכלל... תקופה מוזרה. בשבוע שעבר היתה לי פגישה טובה עם הפסיכולוגית שלי. אחרי שבכיתי כמעט שעה הרגשתי הקלה גדולה. הבכי הזה, הוא דבר חדש. שנים לא בכיתי אצלה, פתאום אני כל הזמן בוכה. במשך רוב הפגישה בכיתי ובסוף גם שאלתי אותה מה יהיה איתנו. היא אמרה שלא נעזוב אותי לבד עכשיו, בתקופה הזו שהכל משתנה לי גם מפנים וגם מבחוץ. אמרתי לה שאני מרגישה שהאדמה זזה לי מתחת לרגלים ושזה מפחיד. והיא אמרה שהאדמה באמת זזה ושזה באמת מפחיד, אבל שאם היא לא היתה זזה ואני הייתי נשארת תקועה זה היה מפחיד אותה יותר. אני מנסה להתמודד עם הכל וזה לא פשוט ואני אומרת לעצמי שאני חייבת לגייס את כל הכוחות שלי כדי לסיים את הפרק הזה כמו שצריך, להתחיל את הפרק החדש יותר טוב מטוב ובמקביל לחבר את קרעי העבר שלי את הרסיסים והחלקיקים. להפוך אותם למשהו קוהרנטי שניתן לעיכול ולריפוי. להתחיל לחשוב בלשון עתיד ולדבר עתיד ולחפש אותו, למרות הכל. וזה לא קל. לפעמים אני נשברת ורואים את זה כאן ובבלוג שלי ובעיינים... אבל אז אני קמה ומנסה להמשיך ללכת למרות ואולי בגלל הכל...