ליאת מה דילגת עליי???

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

24/08/2006 | 00:31 | מאת: חן

תודה על דברייך באמת לא היה לי קל להגיע להחלטה להיפרד ממנו. עכשיו אולי תחשבי שאני לא שפויה אם אני אגיד שאני מתגעגעת אליו בטירוף. אני עוד יותר דפוקה ממה שחשבתי כנראה.... למרות הכל אני ממש לו מתכוונת לחזור אליו, אבל איך זה יכול להיות שאני מתגעגעת למישהו כמוהו? זה ממש מוזר לי.

24/08/2006 | 00:36 | מאת: ?

24/08/2006 | 00:45 | מאת: חן

ליאת, משהו אחרון עד כמה שישמע מטומטם מצידי... אם הייתי יודעת בבטחון שהוא ישנה את ההתנהגות שלו הייתי חוזרת אליו. השאלה למה? למה אני בכלל ממשיכה לחשוב עליו? קשה לי שלא לחשוב האמת שהוא מתקשר אליי ומנסה לחזור אליי. היום אמרתי לו, לא בלב שלם, שאם הוא לא מניח לי אני הולכת למשטרה... מצד שני יש לי עוד רגשות כלפיו. תשובתך הכנה אנא, אמרי לי מה דפוק בי??

24/08/2006 | 01:44 | מאת: חן

זה היה ברור לי. ליאת סליחה באמת על שכתבתי כאן את השטויות שלי. יותר לא אכתוב כאן. חשבתי שאני יכולה להיעזר כאן.... כנראה שזה לא המקום הנכון... סליחה ניפגעתי. לילה טוב

24/08/2006 | 01:58 | מאת: ליאת מנדלבאום

חן, ההודעה הראשונה שלך http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-644,xFT-587984,xFP-587984,m-Doctors,a-Forums.html שלחה אותי לתגובה ממך ששמחה אותי, אך להבנתי לא דרשה כל התייחסות מיוחדת. http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-644,xFT-587511,xFP-587971,m-Doctors,a-Forums.html ראיתי אותה, וכמו שציינתי - תגובות כאלה מגיעות אלי למייל. בימי התורנות שלי אני מעדיפה לענות קודם להודעות חדשות ורק אח"כ להודעות המשך. עניין של החלטה. אשמח להמשיך להקשיב לך ולהגיב אליך כמידת יכולתי, גם אם לפעמים הקצב שלי לא יעמוד בציפיות. לילה טוב ליאת

24/08/2006 | 02:00 | מאת: חן

ליאת רציתי תשובה לגבי הקשר עם החבר....

24/08/2006 | 02:00 | מאת: חן

ליאת רציתי תשובה לגבי הקשר עם החבר....

24/08/2006 | 02:17 | מאת: חן

אני מודעת לכוחות הנפשיים שיש לי . את יודעת שגם עברתי דברים קשים יותר מפרידה מחבר. עדיין עם כל הכוחות אני לפעמים כן נשברת. ואני סובלת וכואבת, למרות הכוחות שלי. וכן יודעת שיעבור לי ויהיה בסדר. באמת לא ראיתי שאת כאן חשבתי שיצאת מהפורום . את עונה תשובות מקסימות ואת עונה מהר. לא שמתי לב שאת כאן. לילה טוב חן

24/08/2006 | 02:04 | מאת: ליאת מנדלבאום

חן, את לא דפוקה בכלל. מערכת יחסים כה ממושכת, גם כשהיא הרסנית וחונקת, הופכת להיות חלק בלתי נפרד מההוויה שלנו. הגעגועים מתחזקים אף יותר ככל שמרחק הזמן מטשטש את הזיכרון. הגעגועים שלך נראים לי נורמליים לגמרי. כמו בכל גמילה, גם כאן נדרשים כוחות-על. וכוחות אנחנו כבר יודעים שיש לך. אל תישברי. לילה טוב ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית