בהמשך למקום המטפל בחיי המטופל

אני יודעת שהבטחתי להפסיק לנג'ס ובכל זאת רציתי להמשיך כמה מחשבות בעקבות הדברים שנכתבו בדיוק כאן http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-643,xFT-586850,xFP-586846,m-Doctors,a-Forums.html המחשבה הראשונה שעלתה לי היא שלאהוב את המטפל שלך זה משהו מאוד נרקססיסטי, כי אתה אוהב מישהו שבכלל לא קיים בחדר ורק מהווה עבורך תמיכה, חיזוקים, בנייה וכו'. אתה אוהב אותו על איך שהוא גורם לך להרגיש או על איך שאתה תופס את עצמך בזכותו. זה כמו שמישהו אוהב בן זוג רק בגלל איך שהוא גורם לו להרגיש ולא בגלל איך שהבן זוג עצמו כבנאדם (במקרה הבריא זה אמור להיות שילוב של שניהם). ואז בעצם השאלה היא איך אדם שהבטחון העצמי שלו מאוד נמוך, שהאהבה העצמית שלו נמוכה יכול להקשר לקשר נרקסיסיטי שכזה, זה לא דבר והיפוכו? ותוך כדי שאני רושמת את הדברים האלו, נדלקה נורה מעל לראשי. אהבה נרקסיססטית כזאת, שבה האובייקט שמולי בכלל לא קיים והוא רק חלק ממני ואובייקט לפנטזיות האישיות שלי מתרחש בשנים הראשונות של התינוק. אז האמא והתינוק הם אחד והתינוק לא תופס את האמא כמישהו שחיי חיים משלו. אם ככה (נו, סליחה על האורך כשנדלקת לי מנורה אני לא יכולה להפסיק) אז בעצם ההקשרות למטפל שאנחנו בכלל לא מכירים שלא קיים בפני עצמו בחדר, שמשמש מראה לנו בתגובות במילוליות והלא מילוליות זה מעיין שיחזור של תקופת הינקות רק עם סוג של תיקון... התחלתי בשאלה וסיימתי בהרצאה, מצטערת ומקווה שלא הלעתי יותר מידי

ערב טוב דנה, נדמה לי שהלינק שלך מגיע למקום הלא נכון, מה שלא הפריע לי להתחבר ולהרהר ברעיונות המעניינים שלך. אישית, אני מאמינה שבשלבים מסוימים בטיפול הרגרסיה שאת מתארת מתרחשת ואפילו מועילה. בשלבים אחרים, יש חשיבות לקיומו של המטפל כאובייקט נפרד, ממש כשם שהילד המתפתח מכיר בקיומו של ההורה כאובייקט נפרד. יש לי חיבה יתרה לאנשים עם נורה מעל לראשם. :-) מעניין יהיה לשמוע מחשבות גם מאנשים נוספים לילה טוב ליאת

היי ליאת, הנורה הזו עדיין מהבהבת וחזק. כבר המון זמן מטריד אותי הקשר הזה שבין מטפל למטופל, הטריד אותי כמה אפשר לאהוב מישהו שלא מכירים בכלל וכמה זה נכון מצד המטפל ליצור את האהבה והתלות האלה. כמובן שידעתי שיש העברה והשלכה והמטופל תופס את המטפל כאיזה שהוא אובייקט משמעותי שלו, אבל עצם המחשבה שבעצם מלחתחילה כל צורת הטיפול היא בעצם לידה מחדש במובן של לעבור שלבי התפתחות מחדש (ולא במובן של נולדתי מחדש כי חיי טובים יותר) מדהים בעיני. אף פעם לא קראתי על זה או למדתי על זה. למדתי על כך שיש שיחזורים בטיפול, שיש השלכות ויתר מנגנונים, שהולכים אחורה על מנת לאחות פצעים, שעושים תיקון לשלב בהתפתחות שלא נגמר נכון- אבל עצם הדרך בה נעשה הטיפול הוא כבר מעבר בשלבים. אני כמובן יותר ממסכימה שהשלב הבא הוא לשחרר את המטופל מהתלות שלו בדיוק כמו בשלבי ההתפתחות של הילד. אני מכירה טיפול של המון שנים (כמעט עשור)מה שמרמז לי שמשהו בטיפול הזה לא נעשה כראוי. המטופל נשאר בשלב התלות לא מסוגל לחיות חיים "רגילים" כך שלמעשה הוא נשאר באותו מקום שאליו הוא הגיע.