בהמשך לתשובתך בנוגע להורים

ראשית תודה על תשובה מהירה כ"כ. לגבי הנכדים הם כבר גדולים 16 ,13 ו 6 הגדול מגיע לבדו ולא צריך אישור כדי לבקר את סבתא האמצעי מדי פעם מגיע והקטנה פשוט בכל הזדמנות מגיעה איתי או עם אחי השני ולעתים גם נשארת ימים לאחי וגיסתי אין עם זה בעיה. ז"א שאומנם נפגעה מערכת היחסים עם הנכדים כי הביקורים הם לא סדירם כמו פעם אבל על פניו נראה שכלום לא מרצה את אימי היא טוענת שהילדים השתנו והם מושפעים מההורים. אני מבינה את הקושי בניתוק יחסים עם בן אך בכל זאת חייבת להיות דרך להתמודד שהרי אי אפשר להתפרק בגלל זה. אני טוענת שתמיד צריך לחפש נחמה אצל הילדים האחרים שכן באים וכן מבקרים ולדעת להסתפק במה שיש שהרי הניתוק הוא לא בחירה. האם זה בסדר שאני לוחצת אותה כל הזמן. תודה

שלום רביד, גדעון ישוב לענות בימי שבת-ראשון בשבוע הבא. קראתי את התכתובת הקודמת, ואנסה לשתף אותך במחשבותי. לא לגמרי הבנתי מי יזם את הנתק, אחיך או אמך, אולם בכל מקרה, לצעד כזה יש בוודאי השלכות על כל המשפחה. בדר"כ צעד קיצוני כזה מיועד לזעזע משהו במערך המשפחתי, אולי אפילו מתוך ציפייה (מודעת או מודעת בחלקה) שמישהו יתערב ויפעיל לחץ על הצד האחר. אישית, איני מחבבת סוג כזה של לחץ, ולכן המלצתי היא להימנע ממשלחות של רצון טוב. עשיתם את מה שיכולתם במידה סבירה, ועכשיו, הצד שהכריז על נתק יצטרך לשאת בתוצאות לזמן מה. נתק משפחתי, לפחות בעיני, הוא "נשק יום הדין", ומי שזורק פצצה כזו, חייב להביא בחשבון שתהיה עננה גדולה מסביב עם לא מעט נפגעים, כולל בני משפחה אחרים. אם הילדים ממשיכים להגיע לסבתא, כנראה שהנתק אינו מוחלט. במקומכם הייתי מנסה לעבור לסוג של שגרה, ולהתחיל לעבוד שוב לקראת ראש השנה. אני שבה ומזכירה לך שקשה מאד להביא לטיפול אדם שאינו מעוניין בכך, או אדם שלא מודע לכך שיש לו בעיה. מקווה שעד סעודת ראש השנה העניינים באמת יירגעו ליאת