חרדות

בס"ד אני אם לארבעה ילדים. בגילאי 5, 10, 15, 18 אני גרה בכרמיאל, ובעקבות המצב שחווינו יש לי הרבה מאוד פחדים וחרדות, שבדרך כלל עולים עם הלילה הקרב ובא, במשך היום אני משתדלת להתחמק ולהדחיק, משום שיש צורך לעבור את היום ולא להעביר לילדים פחדים כלשהם, אלא לנסות להתמודד. עם הקטנים אני מצליחה איך שהוא להתמודד. אבל הגדולים זה סיפור אחר. הם רוצים לצאת ואני קצת חוששת, ואולי אפילו בצדק. את הגדול קשה לי מאוד להגביל ובצדק הוא גדול, אני מבקשת ממנו לא להתרחק, ולקחת פלאפון. כרגע שני הבנים הגדולים יצאו, ואני ראיתי בטלויזיה, אני מנויה ליס, בחדשות של האינטרנט כי תקפנו בלבנון, והאינסטיניקט הראשון היה להגיד להם לחזור הביתה, אך בעלי מנע ממני. מה עלי לעשות? קשה לי מאודההתמודדות היומיומית, הפחדים והחרדות, ועוד לא התחלתי לחשוב אפילו על בית-הספר שמתקרב ובא בצעדי ענק. תודה רותי

לא תקפנו בלבנון. אם היינו תוקפים כבר מזמן היינו חוטפים טילים (שוב). וכן לוקח זמן להירגע מהמצב המטורף שהיינו שרויים בו... להערכתי כדאי לך לפנות לאיש מקצוע. אבל חכי למענה מקצועי.

רותי שלום, הרבה מאוד חרדות יוצאות החוצה דווקא לאחר שישנה חזרה לשיגרה. השהיה במקלטים יצרה בנוסף לקשיים גם תחושה של ביחד ושל קירבה ואשליה שיש יכולת לשלוט על הגדולים. עתה עם החזרה לשיגרה, אחד הקשיים זה להתמודד עם כך שהגדולים רוצים לחזור ולהיות חופשיים כמו לפני ארועי המלחמה. איך התמודדת עם זה לפני המלחמה? סביר, שאז גם אם היו חרדות הן היו על "אש קטנה". המצב העצים את החרדות והעלה אותם אל פני השטח. לדעתי יקח זמן - ימים עד שבועות, עד שהחרדות תשכחנה לחלוטין.(משהו כמו: על כל יום מקלט - יום הרגעות). ובנתיים - לעשות בדיוק מה שאת עושה: להגיד להם לקחת פלאפונים ולהיתמך ע"י האנשים היותר רגועים בסביבה. עוד טיפ אחד: ישנה נטיה אצל חלק מאנשים, להתמכר לחדשות ולחפש חדשות "תומכות חרדה". אם זה המצב גם אצלך , הייתי ממליץ להוריד את המינונים. לפעמים אי הידיעה הינה ברכה. בתקווה להמשך הימים הרגועים, גדעון

בס."ד אפשר לקבל התייחסות מאיש מקצוע תודה על תשומת הלב רותי