איך זה?

כשאני קוראת הודעות של חברי הפורום על המטפלים שלהם (כולל שלי), זה מזכיר לי המון פעמים דיבורים על אלוהים. הדיבור עליהם בלשון שלישית כמו הדיבור על אלוהים. הכוח שנותנים לו ביד, התקוות לגאולה שתולים בו... לא יודעת... כל כך הרבה כוח וכמיהות כלפי מישהו שהוא בסה"כ מן פנטזיה או משהו מופשט כזה. אף פעם לא ראינו את אלוהים אבל אנחנו סומכים עליו ותולים בו המון ואנחנו לא באמת מכירים את המטפל הזה שלנו וכמה שאנחנו תולים בו... אנחנו מתמסרים כולנו, חושבים עליו, מתעסקים בו. פתאום זה מפחיד אותי גודל האחריות שיש למטפל על הכתפיים. את אורנה לא נבהלת מזה לפעמים? אשמח גם לשמוע מחברי הפורום

שלום דנה, אני זוכרת שכתבת על נושא דומה לפני מספר שבועות, ואני עניתי לך תשובה של "סטינג טיפולי", שנדמה לי שהשאירה אותך קצת חסרה... הדימוי של הפסיכולוג כבעל הידיעה, כמי שבידו התשובה למצוקה, הוא דימוי שעוסקים בו רבות (גם בתיאוריה על טיפול, וגם בשיח בין מטפלים). מקור הדימוי בימי ראשית הפסיכואנליזה, בזמן שהאנליטיקאי (אשר במרבית המקרים דאז היה גם רופא), ישב בכסאו בטוח למדי שעבודתו היא לסייע בהתמרת הלא-מודע למודע. מאז היו התפתחויות רבות בתיאוריה ובפרקטיקה של טיפול, גם בשאלת הנוכחות של המטפל בחדר הטיפול, וגם בשאלת סוג הידיעה שיש לו להציע למטופל (אני מציעה לך לקרוא את מיטצ'ל בנושא הזה, בעיקר את הפרק המסיים את הספר 'פרויד ומעבר לו' שיצא בתרגום עברי - אני מקווה שלא שיבשתי את שם התרגום). לכשעצמי, אינני מרגישה יודעת-כל, ואף לא קרובה במיוחד לאף אלוהים... אני מציעה למטופלים את ההקשבה שלי ואת הידע שלי ואת הניסיון שלי, ואולי במיוחד את האפשרות לקיים סוג של דיאלוג שמתבונן בחוויה שלהם התבוננות רחבה ופתוחה ככל האפשר. גם אני אשמח להמשך הדיאלוג בנושא הזה, אורנה

אורנה יקרה, אז אינך יודעת-כל? ואני חשבתי שכן... :-) עשה לי טוב לראות אותך כאן און-ליין, פתאום זה הרגיש פחות לבד. אז תודה שאת כאן. שיהיה לך סוף שבוע נפלא :-) תמר

אורנה יקרה, המון תיאוריה יש בתשובה שלך. אני יודעת על ההסטוריה ואפילו שחלק מהתלות או הפנטזיה הם חלק מהטיפול שמאפשר הפנמה של הדברים הטובים שאכן מתרחשים בטיפול. אבל תקראי את הדברים שניבה כתבה שם מתחתינו, תראי כמה עוצמות ומקום יש למטפלים בהודעות של כולם... באיזו שהוא מקום הפנטזיה עלולה להיות גם קצת מסוכנת לא? (קצת מזכיר לי את הפרק של בטיפול שהיה אתמול על התעוררות מהפנטזיה). כשמטפסים בפנטזיה כל כך גבוה הנפילה יכולה להכאיב מאוד בישבן, והטיפול מעודד את הפנטזיה הזו-אחת הסיבות לכך שמטפל לא מכניס עצמו לטיפול על מנת לתת כמה שיותר מקום לפנטזיות של המטופל בו. אני קצת מרגישה שאני לא מצליחה להבהיר את הנקודה שלי. אני אפסיק לנג'ס בשאלות הפילוסופיות האלה שלי :)