ליאת

הי ליאת, תודה על תגובתך. אני מבינה על גבולות הטיפול, למרות שדומה שזה קצת שונה בין מטפל למטפל . אני לא מבינה למה אני לא מרגישה שאכפת לה ממני, אולי זה אמיתי? אולי באמת לא אכפת לה ממני , אני מרגישה מאד לבד. חלק מהסיבה בגללה אני רוצה להפסיק את הטיפול היא שבאמת נראה לי שהיא מסמנת וי על הפגישות, ולא ממש איתי. . אני חושבת.. יש הרבה מאד חורים בנוכחות שלה, איך אני אסביר לך "חורים"? מקומות חסרים, שלא מתמלאים אצלי, גם כאשר אני כן מראה אותם, או משהו כזה.. זה קשה לתת מקום כזה ענק לאדם שלא מכירים , ואין הדדיות.. יש בי המון רגעים שאני אומרת לעצמי "מי היא" שאני אתן לה את כל מה שאני מרגישה? איך יודעים מי ראוי לקבל רגשות כאלה? הרי גם ככה זה לא אמיתי, ואם היא צוחקת עלי מאחורי גבה? אם היא לא אמיתית "אלא בתפקיד"? , מעבר לזה מאד קשה להתעלם מהעובדה שיש לה עוד מטופלים, ואפילו פעם אחת "מצאתי" את עצמי שומעת אותה נותנת את מספר הפלאפון שלה למטופל אחר, משהוא שהיא לא נתנה לי. (איפה ואיפה..), אולי אני רוצה להיות מיוחדת בשבילה, משהוא שאני יודעת שאני לא , אולי זה מתסכל. את כתבת על "להתמסר", אשמח אם תתני לי נוסחה, או תסבירי לי איך עושים את זה, אני לא יודעת מה פירוש המילה הזאת, יותר נכון , איך מבצעים אותה ...גם מעצבן אותי שכשאני שואלת אותך שאלות את עונה, ובטיפול היא לא עונה... וחזרתי להיות ילדה קטנה תודה שאת פה בשבילי המשך יום נעים ניבה

ניבה יקרה, אני זוכרת די הרבה פרטים עליך ועל נסיבות חייך, אבל איכשהו, פתאום אני לא זוכרת כמה זמן את בטיפול הנוכחי. אם אינני טועה זה לא מעט זמן. אם את עדין חושבת שלא אכפת לה ממך, ושקיימת אפשרות שהיא "צוחקת מאחורי גבך" - אזי משהו ביכולת לתת אמון ולהתמסר לא עובד. כדי לבודד משתנים ולדעת אם מדובר במשהו בקשר ביניכן או בקושי בסיסי שלך שמקורו בחוויות מוקדמות, אין מנוס מלדבר על כך שוב ושוב ושוב בחדר. לצערי, אין לי נוסחאות לתת לך. אני חושבת פתאום על סיטואציה אחרת, למשל אצל רופא השיניים: מה גורם לנו לשכב שם, עם פה פעור, ולהאמין שהחפירות המזעזעות הללו אכן מקדמות את בריאות השן שלנו? לפחות במקרה שלי (ולא שזה קל!) מה שמשאיר אותי על הכיסא זה האמון במקצועיותו ובאמינותו של הרופא. הביטחון שבמעשיו לא יזיק לי, לא יפגע בי, ולא ינצל את חוסר הידיעה שלי למטרות לא כשרות. כנראה שעוד נדבר בנושא זה, ואשמח לשמוע מחשבות גם מאנשים נוספים. ליל מנוחה ליאת

הי ליאת אתמול בערב שקטה הסערה שלי בפנים, איך? פתאום הבנתי אבל גם הרגשתי, שהחופשה שלה נתפסת אצלי כנטישה, ואני הרגשתי בפנים שאני לא בסדר ולכן היא עוזבת אותי. זה נשמע פשוט, אבל כנראה שאצלי זה נתפס בפנים שאני לא בסדר, איך שהוא הגעתי לזה, אני לא יודעת איך. פתאום גם הבנתי שלמילים יש שתי משמעויות, או יותר נכון, שתי דרכי הבנה: דרך אחת שיכלית, שהיא אצלי לרוב, אבל ההבנה הפנימית היא אחרת, הבנה אולי רגשית שנותן משמעות אחרת. הפסיכ' אמרה לי שזה נתפס אצלי כנטישה כשהיא יוצאת לחופשה, ואני הבנתי את זה בראש, וזה נשאר שם בראש, ואתמול הבנתי את זה מביפנים, וזה עשה סדר אחר, הרגשתי את ההרגשה שאני לא בסדר ולכן היא יוצאת לחופשה/ נוטשת. שתי רמות שונות של הבנה. עכשיו אני מבינה גם את המילה "אמון" שאצלי כנראה זה רק נמצא שם בשכל, ברציונאל , אני לא חושבת שאי פעם חשתי אמון כלפי מישהו, אמון אמיתי ןמכאן אני רק יכולה להסיק עוד כמה מילים יש שם שאני לא מרגישה כמו שאני רק מבינה אותם .. חבל. אבל אני לא יודעת איך להמשיך איתה מפה, כאילו מהמקום שאני אוהבת אותה, אני צריכה לשחרר אותה.. אני כן חושבת שאין לי אמון מלא בה, חלקי ישנו. אני אולי לועגת לעצמי, על כך שאני "לא מטופלת מספיק טובה, מאכזבת את עצמי ואותה בזה שאני לא "מתקדמת", תוהה איך אני לעומת אחרים, אבל בעיקר מתביישת בעצמי, בזה שמולה אני נאלמת דום ופה למשל אני "מדברת" הרבה הרבה יותר. אני מפחדת לגלות גם שאני צריכה להחליף פסיכ', אני לא אעשה את זה, אם זו לא תיהיה היא, אז לא אלך לאחרת . כך שאני בפלונטר ענק מבחינתי, כאילו הגעתי לאיזו פיסגה שממנה אני צריכה לסגת. שאני צריכה לעשות בחירה, לבחור בה בפנטזיה ולעזוב אותה במציאות...אבל היום אני רגועה יותר, הרגשות "כבו" ואולי הבהירות התחדדה.. עכשיו אני פנויה לדברים אחרים וזה חשוב מבחינתי, אני לא אתקשר אליה בשום אופן, למרות שהיא הציעה את זה, אני לא יכולה להרשות לעצמי לגעוש מחדש, לרגיש הכל חזק וקשה שוב.. אולי גם בגלל זה אני רוצה לעזוב. טוב, מקווה שלא אשגע אותך שוב תודה על תגובתך החכמה. אני לא מרגישה נוח בפגישות לדבר הרבה זמן על אותו נושא, אך בראשי אני עושה זאת המון, מולה כמעט ולא.. את חושבת שאני יכולה להרגיש אמון מלא? פעם קראתי שמעל גיל מסויים טיפול פסיכו' הוא יותר תמיכתי והאישיות כבר לא ניתנת לשינוי, אולי כבר אין מה לעשות בנידון אצלי? ואם יש הרבה מילים שהן רק ברמה של "מושגים" אצלי בראש ולא חוויתי אותם, ממש פספסתי.. יום נעים ניבה