ליאת

ליאת תודה על התמיכה בעת המלחמה (מקווה שלא שיגעתי אותך...) ובטח עכשיו לפסיכולוגים יש המון עבודה(שלי אפילו לא התקשרה) אני רוצה לרשום לך כאןאבל פשוט המילים לא יוצאות

אין כינוי יקרה, אפשר להתחיל לנשום לרווחה. כשמתבוננים באנשים מהצפון, אפשר לראות את ההיסוס, את הזהירות, את חוסר האמון בעיניים. אני חושבת שייקח עוד קצת זמן עד שגם השקט הפנימי יחזור. נסי להתרגל לאור לאט לאט. שלך ליאת

ליאת גם לפני המלחמה לא הייתי אומרת שהיה לי שקט... הפסיכולוגית לא חזרה אלי..אולי היא עצמה בחרדות...מי יודע..אניח לה... בדיעבד חבל שלא פגע בי איזה טיל.נסראללה בסך הכל פיספס במספר רחובות בנוסף אולי תוכלי לומר לי מדוע שאני קוראת את דבריך הדמעות זולגות מעיני?באמת מעניין אותי תודה