עזרה דחופה לשינה !!!

בני בן החמש [ אח לילדה בת שנתיים] מסרב לישון במיטתו. מאז כיותר מחצי שנה הוא נגמל הממוצץ ומהדייסה בלילה. מאז חיינו התהפכו וקשה לו מאוד מאוד להירדם, שלא נדבר על לישון במיטתו. ניסיתי טקס שינה, הפתעות, סיפורים, טלויזיה וכו'. שום דבר לא עוזר. הוא רוצה להירדם [וגם זה מאוד קשה לו. נשאר ער עד חצות] רק במיטה שלנו או של הסבתא [שחייה איתנו] לא עוזרים כל הניסיונות] נראה כי לאחר השעה עשר הוא "מתעורר לחיים" מפטפט ומתחיל לשחק. אני מעייפת אותו , אך גם זה לא עוזר. אנא עזרו לי אני מאוד מתוסכלת, לאחר יום מעייף איתם, קשה להיות סבלנים בשעות האלה. אני מגיעה למצבים של כעס ועצבנות..... תודה...

מיטל יקרה, למה שהילד שלך יילך לישון בזמן, אם הוא יכול - במקום זאת - לקבל "טקס שינה, הפתעות, סיפורים, טלויזיה וכו'" ??? הוא ילד נבון ומבחינתו הוא צודק! שינה, ממש כמו אכילה ויציאה, היא תהליך פיזיולוגי חיוני שאנשים עושים כדי להתקיים. ובכל זאת, בבתים רבים, פעולות מחזוריות וטבעיות אלה, הופכות ל'אישיו' המקפל בתוכו דרמות משפחתיות סוערות. המעורבות שלנו, כהורים, בתהליכי אכילה, יציאה או שינה מסיטה אותם ממהלכם הטבעי, ומוסיפה עליהם מטענים עודפים. כמעט כל הורה מכיר "פעלולי" הרדמה והאכלה, וחלקנו אף שכללו אותם לכלל וירטואוזיות אמיתית. ברגע שנסכים לוותר על תפקידינו אלה, ולבטוח ביכולתו של הילד לווסת את עצמו בכוחותיו הוא, המצב עשוי להשתפר פלאים. ככלל, ילד יכול לזהות מתי הוא רעב, מתי הוא צריך פיפי או קקי, ומתי הוא עייף ורוצה לישון. כשהילד עוד קטן, נדמה לנו שהוא יוכל לישון בביטחון רק בזרועותינו, או רק אם ננדנד אותו בעגלה, או רק תוך כדי נסיעה, או רק במיטה שלנו, או רק אם אור, או רק עם מוצארט, או רק עם הדובי, או רק עם 200 גר' דייסה, ורק ורק... האמת הפשוטה היא שהילד יישן כאשר הוא עייף, אלא אם השתרשו אצלו הרגלים רעים. כשהשתרשו הרגלים רעים אלה, חשוב מאד להצליח להיפטר מהם, תוך שאנו בודקים בזהירות מה עומד מאחוריהם ומה מתדלק אותם. אני ממליצה לכם מאד לנסות להגיע להתייעצות קצרה עם פסיכולוג ילדים, שיוכל להדריך אתכם כיצד לנהוג 'ברגישות ובנחישות', בלי להפוך את שעות ההשכבה לדרמה מרתקת שחבל לילד לוותר עליה. תוכלו להיעזר בספר המצויין "לישון כמו תינוק" של פרופסור אבי שדה, שהוא גם פסיכולוג קליני ומרצה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א וגם מנהל את המעבדה להפרעות שינה בילדים באוניברסיטת ת"א. ליל מנוחה ובהצלחה ליאת

ליאת,תרשי לי להגיב על תשובתך הנכונה והמדעית.כאמא לילדים קטנים אני יודעת שיש ילדים שמתעלפים מעייפות ולא מצליחים להרדם בלי כל מיני "תחליפי אמא" כמו דובי,מוצץ וכ.ד.אני גם יודעת מה זה לנהל "בית של קטנים" כשאחרי האמבטיות וארוכת הערב בשעה 8-9 את רק מחכה לקצת שקט וקצת זמן לעצמך.ברור שילד מסוגל לווסת את עצמו אבל אנחנו גם רוצים להריל אותם אותם לסדר היום המקובל בביתינו.את יודעת שעצלי פערים בין הילדים קטנים מאוד.אני לא יכולה לאפשר להם לאכול מתי שהם רוצים ולישון מתי שבא להם.להם זה אולי יהיה נח יותר אבל אני אתמוטת תוך יומיים.נגיד יש לי ילדה שעייפה מאוד בצהריים אבל אם לתת לה להרדם אחרי 3 היא תלך לשון ב12 ללא שום התנגדות ואפילו בלי מוצץ.זה לא מקובל עלי כי אצלינו ילדים הולכים לישון ב8-8וחצי,נקודה,ללא שום בחירה חופשית אחרי השעה הזו.ולכן אני כאן מדי פעם משקיעה אנרגיות שהיא לא תרדם בשעת עייפות אלא תתאוורר במשחק.יש לי ילדה בת 4וחצי כמעט שלא נירדמת בלי מוצץ,ממש ככה,אז מה רע בזה אם הוא מרגיע אותה ובבוקר יש לה כח.כאן היא תרדם באמצע הלילה ולפני זה תצרח על הריצפה מרוב עייפות,תשתאל ותקיע מזה אבל לא תסקים עם העובדה שהיא עייפה.לא נורא,עוד לפני שנה וחצי היא לא היתה מסכימה לישון אלא במיטתה ולא יכולנו לצאת אם לינה מהבית.התבגרנו.ביום אנו שומרים את המוצץ במקום מיוחד ובלילה הוא איתנו.אני לא רואה שום דבר רע אם היא תישן עם מוצץ עד שתתחיל להתבייש ואפילו אחר כך תעבור לדובי.העיקר שיש לי ילדה בריאה ורגועה במהלך היום והאמא שלה גם.נגיד היה קשה מאוד להרגיל אותה לארוחת בוקר,צוהריים וערב מגובנות,היא רצתה עד גיל 2וחצי רק "גמדים" ומתי שבא לה.לא וויטרתי לה לווסת את עצמה אלא בגבולות ברזל של סדר היום עם המון חיזוקים חיוביים.נגיד אני יכולה להזיז צוהריים לשעה לכולם אבל לחמם ולהגיש פעמיים כדי לתת להם לווסת את עצמם?זה לא בישבילי.לכן עדיף לי להבתיח מידי פעם ממתק פעם ביום אחרי האוכל ,למשל, שיאכלו בשרי(שלא אוהבים במיוחד)מצד אחד ולהזכיר שמי שלא אכלה תקבל רק מיים ופרי עד ארוחה הבאה.זה עובד והן אוהבות הפתעות.מה רע בזה?אני גם אובת לשתות כוס קפה עם קוביאת שוקולד אחרי,ילדים גם בני אדם.לעט לעט אני רואה איך עיצורים הפרעים שלי מתרגלים לסדר של אוכל,ניקיון ושינה שבריא לילדים ולאמא שלהם שהיא גם בן אדם.לא תאמיני,אני רואה איך ילדה בת שנה וחצי הולכת לאמבטיה ומצביע שיקלחו אותה אחרי 7 ומתפסת על כיסא האוכל שלה עם הכף ב2-3.כל ההבדל שבגיל הזה אני כן אתן לה לאכול אם היא הפסידה ארוחה כי ישנה ואכין לה מטרנה ב12 אם תתעורר עד שארגיש שהיא כבר לא לא תינוקת.זו תגובתי עלך.ברור שלא היתי מכינה דיסה לילד בן 5 בלילה(אצלינו חוק שאחרי צחצוח שיניים רק מיים עד הבוקר).אבל היתי יושבת ומדברת איתו על מה יכול לו לעזור ללכת לישון בזמן הקבוע!אחריות על הצעות עליו ועלי לשמור שממטתו אחרי הזמן הזה הוא לא יקום או מחדרו לא יצא כי זה הגבול,תלוי מה מתאים לילד ולאמא.לא היתי מקשבה לפטפוטים ושומעת משחקים אלא בשקט מוחלט מחזירה לחדר ולמיטה ואם צריך אפילו נועלת את דלת לכמה דקות כדי להיות ברורה יותר..אולי באמת לתת לו בעצמו לבחור מה יעזור לו להרגע ואם זה יהיה משהו כמו דובי,מוצץ,כוס חלב,"שמע ישראל",חומרי יצירה בחדר,סיפור ונשקה---אז לבריאות.סליחה על הודעה עמוסה.פשוט מניסיוני הכל לא כל כך חד משמעי כמו שאת כותבת.ולמיטל,המון המון כח ושתראי מהם רק נחת.וכל הכבוד לך שאת רק לפעמים כועסת ולא מרימה ידיים..אני במקומך היתי כבר מתפוצצת.

חני יקרה, אני מודה שהיה לי קצת קשה לעקוב אחר דברייך, ולהבין בדיוק איפה אנחנו חלוקות. אנסה להתייחס למה שנדמה לי שהבנתי :-) כשאני אומרת שילדים יכולים לישון בעצמם ולווסת מחזורי פעילות, אין הכוונה שלי שצריך לוותר על סדר יום. נהפוך הוא. חשוב ביותר לדבוק בסדר יום מסודר, וחשוב לאפשר גם שלווה ורגיעה לפני השינה, ואפילו קצת פינוק. אחרי הכל, שעת ההשכבה היא שעה שברירית, שעה של פרידה, ושעה של חושך! מוצץ ודובי הם בהחלט עזרים חיוניים מכל בחינה, והם ראויים למטרתם. יחד עם זאת, במשפחות רבות טקסי ההשכבה מגיעים לאבסורד, וההורים הנואשים הופכים עבדים לגחמנות מוזרה, שלא ברור כיצד נולדה. אני מתכוונת לומר שיש בטקסים הללו אלמנט משבש ולא מסדיר, בכל הנוגע למחזוריות בריאה של שינה וערות. בברכה ליאת