רוצה לחזור למחלקה הפסיכיאטרית!
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בחיים לא הרגשתי לבד, אני מוקפת סביבה תומכת מכל הכיוונים, מציפים אותי באהבה. מאז השחרור, אני מרגישה הכי בודדה בעולם, אני כל כך לבד, אני כל כך עצובה ובודדה. אף אחד לא מבין. כל כך קשה לי, רוצה לחזור למחלקה כל כך! אני מתחננת והם לא מוכנים להחזיר אותי, אני רוצה לחזור כל כך!!!
סיגל הם רוצים שאת תתמודדי עם הקשיים. עדי
סיגל יקרה! יודע מה זה תחושת הבידוד. בטוח שטוב לך במחלקה שם את יותר מוגנת. אך אוליי תחשבי שגם האנשים בבית ובחוץ גם זקוקים לך. אוליי זה לא יהיה פייר מצידך ללכת לבד למקום מוגן,ואותנו להשאיר בחוץ עם כל הפחדים והחרדות. עם מי נשאר עם כולם יעדיפו להיות במקום סגור. לכן קצת יותר כוחות,קצת יותר רצון,בטוח אני שתמצאי עצמך איתנו. כן גם אנו זקוקים לך. ותחשבי על כוון זה. שלך דניאל.
סתם נסיון לא מקצועי לעזור. תנסי לחשוב על פתרון ביניים. את לא יכולה לחזור למחלקה הפסיכיאטרית, אבל נשמע שאת כל כך צריכה את התמיכה שהם מעניקים. אני מכירה הרבה מועדונים של "אנוש", שבחלקם התנדבתי, ושאפשר ללכת אליהם בשעות אחה"צ. למועדונים הללו מגיעים אנשים כמוך, שהיו מאושפזים, והם מנוהלים בעזרת מתנדבים שהם סטודנטים לפסיכולוגיה. כך תוכלי גם להרגיש שאת בחברת אנשים, שעברו דברים דומים, היו מאושפזים, השתחררו, ומנסים להסתגל, וגם לקבל את התמיכה, לפחות חלקית, מהסטודנטים. לפעמים זה עוזר לעבור את המשבר הראשוני ואת ההלם של השחרור. אני בטוחה שבאתר של אנוש תוכלי למצוא כתובות של מועדונים כאלה, או שמנהלי הפורום ישמחו לספק לך כאלה. בהצלחה.
אביב יקרה ! מעניין מאד באם הגברת מדברת מניסיון מקצועי. אני רק רציתי לתת תמיכה ועידוד לסיגל. ולהראות פן אחר. אני בכל אופן מדבר מניסיון. ומה איתך? ובאם מניסיון,תוכלי לשתף אותנו?
סיגל יקרה, עצוב לי לשמוע כמה קשה לך עכשיו. אני זוכר, שגם בבית-החולים היו תקופות לא קלות, שהצלחת לעבור באומץ, ואני מקווה שגם התקופה הזו תחזק אותך להמשיך הלאה. האם יש מישהו שאת יכולה לשתף בסביבה הקרובה? בבית-הספר? האם את ממשיכה בטיפול? אני מחזיק לך אצבעות. דרור
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
