פרידה- ומחשבה מטרידה ולא פתורה- רגלים קרות...

הי שלום, קצת ארוך.... סליחה... אני לסבית. לפני כמה ימים חברתי נפרדה ממני (היינו יחד חודשיים). הקשר שלנו היה מאד בריא וטוב, לא רבנו, תקשורת מעולה וכו'. ביום הפרידה חברתי סיפרה לי שאחרי חודש וחצי היא התחילה להרגיש שמשהו חסר. יש לציין, שעד אז הבחורה הייתה מאוהבת בי בטרוף וההתלהבות הייתה הדדית. כשחזרתי הביתה והתחלתי לחשוב אם היה משהו מיוחד מהתקופה שהרגישה כך, נזכרתי שהתחלתי להרגיש שמשהו אצלה השתנה בדיוק אחרי שסיפרתי לה דברים כואבים שעברתי בעבר. גם בשבועיים האחרונים היא המשיכה לומר לי שהיא אוהבת אותי (אפילו יומיים לפני הפרידה) ולהתייחס אלי מאד יפה, כך שבהתנהגות הגלויה לא ממש נראו סימנים. היא טוענת שהיא לא סתם אמרה לי את זה, אלא שהיא באמת הרגישה כך, שאולי היא עושה טעות אבל היא לא יכולה לשלוט בזה. כשאמרתי לה שיש לי תחושת בטן חזקה שהיא קיבלה רגלים קרות, היא הודתה ואמרה: שמצד אחד היא מאד אהבה את התשוקה ואת הפתיחות שלי, אבל מצד שני אולי היה לה קשה עם זה, כי אף פעם לא היה לה קשר עם פתיחות מינית ורגשית בעוצמה כזאת. ועוד המשיכה לומר שבקטע הזה היא כמו גבר, לא מדברת על בעיות, בורחת מדברים כשבאמת צריך להתמודד, מקבלת רגליים קרות... יש להוסיף, שהיא מצידה הציעה לשמור איתי על קשר של שיחות + סקס (אך ללא מחויבות), אך אני לא הסכמתי, יש לי כלל של זה הכל או כלום, במיוחד כשמדובר ברגש. האם להאמין לה שהיא באמת אוהבת אותי, האם נכון הוא שבן אדם שבאמת אוהב לא אמור לקבל רגלים קרות? או שזה באמת שאלה של אופי? שיש אנשים שגם אם הם אוהבים הם בורחים....?

עוגי פלצת שלום רב, למה בחרת דווקא כינוי זה? והאם יש קשר בין הכינוי לשאלתך? לעצם שאלתך - נשמע לי שיש מקום לשאלות שלך בשיחה פתוחה ביניכן. "רגליים קרות" ניתן לקבל בכל שלב בקשר, הרבה פעמים דווקא כשהוא נהיה משמעותי יותר , פתוח יותר, מיני יותר... מה הפחיד אותה? האם ישנה סבלנות הדדית לקצב השונה שלכן? האם יכולה להיות אינטימיות שיחתית כחלק מהחברות וההתאהבות וההתלהבות? אני מעודד אתכן לשיחה פתוחה על הקשר. מה טוב בו ומה מפחיד בו. לדעתי, דרך אגב, "רגליים קרות" אינן קשורות בהכרח להיותך "גבר" או "אשה", אך זה נושא לדיון אחר. בהצלחה, גדעון

בחרתי בכינוי הזה כי זה כינוי שמצחיק אותי... ואולי גם יצחיק גם אחרים וגם בגלל שכל המצב של הפרידה קצת מפחיד ולא ברור. תודה רבה על תשובתך. אני כותבת לך שוב בתיקווה שיהיה לך כוח לקרוא עד הסוף... אני אתן לך יותר פרטים ואולי תוכל יותר לעזור. בהתחלה היא נסחפה ביחד איתי ואני איתה לעבר עולם קסום ומגוון של כייף לא נורמלי במיטה ופתיחות מינית אין סופית. עשינו מלא דברים משוגעים ששתינו לא עשינו בחיים באף קשר שהיה לנו. היא הייתה אומרת לי שאני גורמת לה לעשות דברים שבחיים היא לא העיזה, שאני מוציאה ממנה דברים, שהיא לא ידעה על קיומם. מלבד סקס פנטסטי היינו משוחחות המון בטלפון, שולחות sms חמודים, יוצאות להצגות, לסרטים, לבתי קפה מסעדות. גם היא קוראת ספרים כמוני. כלומר היו לנו גם המון תחומי עיניין משותפים מלבד מיטה משותפת, בקיצור הקשר המושלם מבחינתי. בתחילת הקשר היא סיפרה לי שהיא אדם מאד מופנם, שקשה לו לדבר על בעיות ולהתמודד עם משבר בקשר. אמרה שעם האחרונה שלה הכל נגמר ברגע שחברתה עברה משברון בחייה (לא הייתה מרוצה מהחיים שלה בכלליות) ונהיית יותר תלותית בה, והיא לא ידעה איך להתמודד עם זה, עד שהקשר קרס. הודתה שהיא מבינה את הטעות שהיא עשתה שהיא שמרה דברים בבטן, אך שאין לה מושג אם היא תדע ליישם זאת בעתיד. זה הלחיץ אותי טיפה לשמוע זאת אבל לא קיבלתי רגלים קרות, מכיוון ואני אוהבת אותה וחושבת שיש לה כל כך הרבה מעלות שקשה לוותר עליה, וחוץ מיזה יכול להיות שעם פרטנרית אחרת זה לא יקרה, והיא כן תרגיש בנוח לדבר (לכן במהלך הקשר שאלתי אותה לפעמיים אם יש דברים שמפריעים לה, ושבאמת חשוב לי שתאמר לי, וכל פעם היא אמרה שהכל בסדר ושאני מדהימה). אחרי חודש כשהתחלתי לספר לה דברים כואבים שעברתי בעבר (דווקא בנימה מאד קלילה מבחינתי, כי זה היה וכבר מתחיל להתרפא), ראיתי שהיא לקחה את זה מאד קשה, אך עם זאת עודדה את הפתיחות ואמרה לי שהיא מאד שמחה שאני משתפת אותה ושאני ירגיש בנוח, ולא הפסיקה לחבק אותי ולומר לי שהיא אוהבת. בקיצור, אני לא מבינה איך בהתחלה היא נסחפה איתי לכל הפתיחות (בעיקר המינית) הזאת ועודדה אותה, ופתאום הודתה שיכול להיות שהיה קשה לה עם זה. ואם היה קשה לה עם זה למה היא לא יכלה לומר לי והיינו פשוט לוקחות צעד אחד אחורה... לא הייתה לי בעיה להוריד קצת את הקצב. הרי כל כמה זמן שאלתי אותה אם יש דברים שמפריעים לה. במקום זה היא בוחרת להפרד ממני. מצידה היא אמרה שהיא רוצה לשמור איתי על קשר (שיחות+ סקס, ללא מחוייבות) אך לי זה קשה- אמרתי לה "שזה הכל או כלום". החלטתי זאת גם מתוך כוונה, שאולי דווקא ניתוק מוחלט, יגרום לה לחשוב ולהבין שהיא מפסידה אותי, שאולי דווקא החלל הריק שייווצר לה יגרום לה לחזור אלי. ושאם היא באמת אוהבת אותי היא תרגיש בחסרוני ותחזור. אני לא יודעת אם אני עושה צעד נכון. אולי דווקא במקרה שלה היה כן טוב לשמור איתה על קשר ללא מחויבות (ולקחת כמה צעדים אחורה מבחינתי) ואולי עם הזמן היא הייתה באה ואומרת שהיא גם רוצה מחוייבות. בקיצור, אני כבר לא יודעת מה לעשות???? גם קשה לי לשבור את המילה שלי ("שזה הכל או כלום") וגם אני מפחדת להיפגע יותר אם נחדש את הקשר ובסוף זה לא יחזור לקשר עם מחויבות- הלב שלי ישבר. מה אתה אומר גדעון? מנסינך עם אנשים, איזה צעד חכם יותר לעשות (אם אני רוצה שהיא תחזור אלי)- ניתוק מוחלט או שמירת קשר בתיקווה שאחרי כמה זמן היא שוב תרצה יותר. אני כל כך מוטרדת ועצובה מאז הפרידה. בחיים לא היה לי קשר כל כך מעניין ומדהים כמו שהיה לי איתה. אוףףףףףףףףףףף. תודה לך מקרב לב, אני מאד מעריכה את עזרתך. עוגי פלצת.