אמא בדכאון

שלום, האמת היא שזה נושא סבוך מדי בשביל להעלות אותו באינטרנט, אבל בכל זאת-אשמח לאיזו עצה טובה: אמי היא אשה בת 50 ולפני כשנתיים התגרשה מאבי מרצונה (הוא לא רצה). לאחר האופוריה שלוותה ביציאה אל החופש לאחר 26 שנות נישואים מאוד קשות וכואבות שהותירו צלקות בכל בני המשפחה, הגיע דכאון גדול. אמי שהאשימה את אבי בכך שהיו מבודדים מן העולם כשהיו נשואים, ניתקה בעצמה קשר עם כל החברות בטענה שהן לא מסתכלות עליה בעין יפה כי היא אשה גרושה (שזה קשקוש בלבוש, אם יורשה לי להוסיף). אין לה גם קשר עם המשפחה בגלל סכסוכים שונים ומשונים. אמי היא אשה עובדת, אך פרט לכך היא לא עושה כלום חוץ מלשכב על הספה או במיטה-ולישון. היא גם מנסה לעשות משהו שאינו מתקבל על הדעת-לחזור לאבי אחרי כל השנים המסויטות איתו(!), למרות שכבר יש לו קשר רציני עם מישהי אחרת. לפני שמישהו מציע טיפול פסיכיאטרי, אוסיף שאמי מטופלת כבר שנים ב"פריזמה", אבל הבדידות מצליחה להביס גם את הגלולה. לאחרונה היא התחילה להגיד "עדיף למות" וכל מיני כאלה בסגנון, מה שמאוד מפחיד אותי ואת אחותי, כיוון שלפני כמה שנים אביה (סבי)התאבד בביתנו ובאופן כללי יש היסטוריה של דכאון במשפחה(גם אחיו של סבי התאבד כמה שנים לפני כן). אני ואחותי סטודנטיות עסוקות מאוד ולא נמצאות הרבה בבית. חיפשנו לה עזרה פסיכולוגית, אך היא לא מעוניינת אפילו לנסות כי היא לא חושבת שזה יעזור לה. היא גם תוקפת אותנו בכל פעם שאנחנו מנסות לעזור. מה עושים? אני דואגת לאמא שלי מאוד ורוצה שתחיה את חייה. אני לא רוצה להיות גם נכדה לסבא מתאבד וגם בת של אמא כזו... תודה.

שלום שלולית, אני מסכימה עמך שהמקרה מסובך וכאוב, והמענה שניתן יהיה לתת במסגרת פורום אינטרנטי הנו חלקי ביותר. עם זאת, אני בהחלט רואה מקום להתייעצות פרטנית עם פסיכולוגית קלינית ופסיכיאטרית. התייעצות כזו תוכלו את ואחותך לקבוע כעובדה, להסביר לאמכן את הדאגה שאתן חשות, ולהביע את תקוותכן ובטחונכן שתצטרף לפגישות. לעיתים, כשבני משפחה מבהירים את עמדתם ועומדים על כך שתתקיים התייעצות (אליה תלכו בכל מקרה!), ההתנגדות פוחתת. התייעצויות אלה חשובות ממספר סיבות: הן מהוות אקט אקטיבי של הבעת עמדה, הן יאפשרו בדיקה של נחיצות שינוי תרופתי (מאוד יתכן שהגלולה אינה עומדת בפרץ כי המינון כבר אינו מתאים), והן יאפשרו לאמא לפגוש פסיכולוגית ואולי לגלות את האפשרויות הגלומות בכך עבורה. המון הצלחה, ואת מוזמנת להמשיך לעדכן, אורנה