זקוקה לעזרה

אני זקוקה לעזרה, נכון לכל אחד יש תקופות טובות ותקופות פחות טובות. אני נמצאת כרגע בתקופה פחות טובה, האמת בתקופה ממש לא טובה. הבעיה היא שזה נמשך כבר מספר שבועות (עוד לפני המלחמה) , ושמתי לב שהכל התחיל אחרי שהיה לי כל מיני סיטואציות ומיקרים לא ממש טובים. מותר להיות עצובים ומותר לבכות אבל אני לא מצליחה להפתר מההרגשה הזאת, מהדיכאון, העצב, הכבדות, חוסר חשק ומצב רוח. זה השתלט עלי, ולא עובר. במיוחד עכשיו, עם המצב הביטחוני כל תמונה או סיפור עצוב בטלויזיה, רק גובר. לא עובר יום בלי שבאמת אבכה. ורוב היום יש לי חנק כזה בגרון של עוד שניה אני בוכה. אני מאמינה שזהו דיכאון. אבל אני לא מצליחה להתגבר על זה. חבר שלי במילואים ואני מאמינה שזה גם מאד משפיע עלי, כי קשה לי להתמודד עם זה, עם ההרגשה שמשהו עלול לקרות לו. אני מנסה לחשוב בצורה חיובית, מנסה להעסיק את עצמי בדברים אחרים, אבל זה לא ממש עוזר. זה משפיע על העבודה שלי, על הלימודים שלי, על יחסיי עם חברים. ואני לא מצליחה להשתחרר, זה פשוט נחת עלי ולא עובר. כל דבר אני לוקחת קשה, גורם לי לבכי, להתכנס בתוך עצמי. אין לי עם מי לדבר, ואיך באמת להוציא את זה החוצה. כי זה לא משהו נקודתי אלה הרגשה כללית , משהו אישי שעובר עלי, משהו שלא תקין. ואין לי מישהו שאני יכולה לסמוך עליו שבאמת יכול לעזור. חוץ מכמובן חבר שלי, שלא נמצא כרגע איתי. הוא יודע שאני מדוכאת, אבל אין לו כרגע איך לעזור לי, ואני לא יכולה לכביד עליו עם המצב הנפשי שלי. אני לא יודעת ממש מה לעשות, קשה לי להמשיך עם שגרת היום היום שלי. כל מה שמתחשק זה להתחפר ולהעלם. כמובן שנעלם התאבון, אני מאד תשושה ועייפה כל הזמן. באופן כללי קצת על עצמי, אני בת 27 יש לי סדר יום עמוס, של עבודה ולימודים. אני עובדת בשירות לקוחות. וכרגע העבודה מאד קשה לי , כי אני צריכה להתמודד עם כעסים של אנשים אחרים וכמובן שאני צריכה לשלוט בעצמי,לא להתעצבן על לקוחות סתם, ולא לבכות, למרות שאני באמת קרובה לזה. אין לי כסף לפסיכולוג, ואני חושבת שאני אולי צריכה איזה כדור נגד דיכאון. מקווה שתוכלו לעזור לי.

שלום natt, אני חושבת שבהחלט כדאי לפנות לעזרה, ואין סיבה לחכות שהדיכאון "יגדל"... מאחר ואת סטודנטית, אני מייעצת לך לפנות לשירות הפסיכולוגי של האוניברסיטה בה את לומדת או הסמוכה למקום לימודייך. במרבית המקרים תוכלי לקבל במסגרת זו גם ייעוץ פסיכיאטרי, והמחירים מסובסדים. אופציה נוספת היא לפנות לקופת החולים ו/או למרפאות ממשלתיות (במרפאות הממשלתיות הטיפול ניתן ללא עלות כספית, אך רשימות ההמתנה ארוכות ואני חוששת שאין זה מתאים למצב שתיארת). את צודקת, לכולנו יש תקופות גרועות ובהחלט מותר להיות עצובים, אבל מותר גם לקבל עזרה! בהצלחה, אורנה